פסק-דין בתיק עפ 2697/07

רקע:

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחדרה (כב' השופטת סלע) שניתן ביום 10.10.07 בת.פ 1760/03.

2.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קבלת דבר בתחבולה, זיוף בכוונה לקבל דבר והונאה בכרטיס חיוב. על פי כתב האישום, המשיב, המנהל עסק למוצרי ספורט, עשה שימוש בכרטיס האשראי של המתלונן, הלוקה בפיגור שכלי, באמתלת שווא, לפיה השימוש בכרטיס האשראי נועד לבדוק תקינותו של מכשיר החיוב, בעוד שבפועל - חייב המשיב את כרטיס האשראי של המתלונן בחיובי סרק וחתם בשמו, מבלי שהמתלונן קיבל כל תמורה כנגד חיובים אלה.

3.         ביום 14.11.06, זוכה המשיב. בהכרעת הדין נסקרו הראיות שהוצגו בפני ביהמ"ש קמא, ובהן עדותו של אבי המתלונן, אשר גילה את החיובים. אבי המתלונן הודה בעדותו כי חילק בכל חדרה כרוזים המכפישים את שמו של הנאשם כמי שניצל אדם מוגבל וגנב את כספו, וכן פרסם פירסומים דומים באינטרנט ובמקומונים. התברר, כי המשטרה סגרה את התיק, ואולם פתחה אותו מחדש בלחצו של אבי המתלונן, שכלל בין השאר שביתת רעב מול המשטרה ופרסומים בעניינם של אנשי משטרה. גם בניהול התיק בביהמ"ש, גילה אבי המתלונן מעורבות יתרה, ואף שלח סיכומים לתיק ביהמ"ש קמא בנוסף לאלה שהוגשו ע"י המאשימה.

השופטת קמא מצאה, כי בגירסתו של המתלונן נמצאו סתירות פנימיות ותמיהות, וזאת אף אם מתחשבים בכך שמדובר בעד מיוחד. נציגת חברת כרטיסי האשראי העידה, כי החקירה העלתה שהמתלונן היה נוכח בכל בעיסקאות אשר נעשו בכרטיסו שלו (ללא זיוף) ולכן החליטו שלא להתערב. חוות דעת המומחית מטעם המז"פ מצאה אמנם אי התאמה בין חתימת המתלונן לחתימות שנמצאו על שוברי העיסקאות, ואולם, לא הגיעה לממצא קונקלוסיבי הקושר את המשיב לשוברים (למעט התאמה ברמה נמוכה בין כתב ידו של המשיב לרישום מספר טלפון באחד השוברים). 

לאחר ניתוח כלל הראיות, מצאה השופטת קמא, כי לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם אכן ביצע את העבירות אשר יוחסו לו, ולפיכך זוכה המשיב.

4.         לאחר הזיכוי, הגיש המשיב בקשה לקבלת פיצוי כספי מהמערערת - המדינה, בהתאם להוראות סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "סעיף 80").

ביהמ"ש קמא פסק הוצאות לטובת המשיב בסך 5,000 ש"ח, אף כי לא מצא אי סבירות בהתנהלות התביעה ולמרות שהמשיב לא הוכיח קשר סיבתי בין ניהול ההליכים נגדו לבין הדרדרות מצבו.

ערעור המדינה מופנה אפוא, כנגד ההחלטה לפסוק הוצאות לטובת הנאשם שזוכה.

החלטת בימ"ש קמא לפסיקת ההוצאות:

5.         לאחר בחינת תשתית הראיות שהיתה מונחת בפני התביעה עובר להגשת כתב האישום, הגיעה שופטת קמא למסקנה כי בהגשת כתב האישום, נהגה התביעה בסבירות ובזהירות ראויה, ואין לומר כי לא היה יסוד להאשמה, גם אם בסופו של יום יצא המשיב זכאי.

            אשר לעילה השניה, המנויה בסעיף 80 הנ"ל - "נסיבות אחרות" המצדיקות פיצוי, הגיעה השופטת לכלל דעה כי בהיות עילה זו רחבה ועמומה, ניתן לכלול במסגרתה שיקולים רחבים של מדיניות משפטית, ובכללם אופי הזיכוי, נסיבותיו האישיות של הנאשם וכיוצ"ב. בהסתמכה על אמירתו של כב' השופט א. לוי (ע"פ 735/05 ראובנוב נ' מ"י), הגיעה לכלל מסקנה כי במסגרתה של עילה זו ניתן לפצות נאשם שזוכה, אף בהעדר מחדל של רשויות התביעה. לפיכך, מתוך הכרתה כי למשיב נגרמה פגיעה בשמו הטוב ובכבודו, בעיקר נוכח הפעילות האינטנסיבית של המתלונן, ובהנחה כי אף בהעדר ראייה לקשר סיבתי בין אופן ניהול המשפט על ידי התביעה, לבין התדרדרות במצב הבריאותי, סביר כי ההליכים לא היטיבו עמו ולפיכך ראתה לנכון לזכות את המשיב בפיצוי.

טענות המערערת:

6.         המערערת טוענת, כי לא היה מקום לתת משקל כה רב לפגיעה שנגרמה לשמו הטוב של המשיב. ראשית, פגיעה בשמו הטוב של אדם עשויה להיותה תוצאה מסתברת מניהולו של  כל הליך פלילי, ומקרה דנן נקבע כי ההליך נוהל בסבירות. לטענת המערערת, פיצוי בגין פגיעה בשם טוב, הגם שנמצא שהתביעה פעלה בסבירות, משמעותו היא פיצוי אוטומטי של כל נאשם שזוכה, בניגוד להוראות סעיף 80 ובניגוד לרוח החוק ומטרותיו, כפי שפורשו בפסיקה. שנית, הפגיעה בשמו הטוב של המשיב ככל שנגרמה כזאת, נובעת ממעשיו של אבי המתלונן ולא ממעשיה או מחדליה של המערערת בניהול ההליך. לא ברור אם כן, מדוע יש להטיל את האחריות לפגיעה כזו לפתחה של המערערת - המדינה, שעה שלא היתה לה שליטה על מעשיו של אבי המתלונן.

כן טוענת המערערת, כי הנטל להוכיח כי נתקיימו אותן "נסיבות אחרות" המצדיק תשלום פיצוי, מוטל על המשיב, שלא הוכיח את הנזקים שנגרמו לו, הן בעניין הפגיעה בשמו הטוב והן בעניין הידרדרות מצבו הבריאותי.

טענות המשיב:

7.         המשיב הופיע לדיון בערעור בלתי מיוצג, והפנה את ביהמ"ש לטיעונים שהוגשו מטעמו לביהמ"ש קמא. המשיב סומך ידיו על החלטת ביהמ"ש קמא . עיקר טענתו של המשיב כלפי התביעה היא, כי חולשת הראיות התגלתה תוך ניהול המשפט. המערערת פנתה לקבלת חוו"ד מומחה להשוואת כתבי יד, אך חווה"ד, לא זו בלבד שלא חיזקה את ראיות התביעה אלא אף החלישה אותן באופן משמעותי. אף על פי כן ורק בשל הלחץ של אבי המתלונן, המשיכה המערערת בניהולו של התיק, אף שהזיכוי היה נראה לעין. לטענתו, נגרמו למשיב נזקים, לרבות פגיעה בשמו הטוב, במצבו הכלכלי ובמצבו הבריאותי.  

דיון:

8.         סעיף 80 מעניק  הכרה למשמעות הקשה, הפוגענית ובמקרים מסוימים ההרסנית, שיכולה להיות לקיומו של הליך פלילי על מי שנחשף לו (עפ 10425/05 מדינת ישראל נ' נעם פדרמן (2007), פורסם במאגרים המשפטיים). תכליתו של סעיף 80 היא לאזן בין ההגנה על זכות הפרט לחירות, לפרטיות ולכבוד, שנשללו ממנו בניהול ההליך נגדו, לבין אינטרס הציבור בהעמדה לדין של עבריינים ובהגנה על שלטון החוק (שם, בעמ' 14).

            על משמעותו של האיזון, עמדה כב' השופטת חיות בע"פ 11024/02 (ראלף מנצור):