פסק-דין בתיק עפ 2532/07

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו (כב' השופט בכר) (להלן, " בימ"ש קמא") שניתן במסגרת, ת 2793/06 ביום 18/7/07.

בימ"ש קמא הרשיע את המערער בעבירה הבאה: נהיגה בכביש במהירות של 119 קמ"ש במקום 90 קמ"ש, עבירה בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן, " התקנות").

בימ"ש קמא קבע לאחר שמיעת ראיות שהמשיבה הוכיחה את יסודות העבירה. מד מהירות לייזר (להלן, " ממל"ז") הופעל על ידי שוטר מוסמך ומיומן. הממל"ז פעל באופן תקין כשתנאי הכביש לא עוררו ספק שמא התוצאה שהתקבלה בממל"ז לא משקפת נכונה את המהירות בה נהג הנאשם.

בימ"ש קמא דחה את טענת המערער לעניין טעות במדידה וקבע: "אין להעלות על הדעת כי תתקבל טענת נאשם בדבר טעות במדידה, כאשר אין הוא מבסס אף לא לכאורה, את הסיבה או הגורם לטעות.".

בגזר הדין הוטל על המערער קנס בסך 850 ש"ח או 8 ימי מאסר במקומו.

המערער מלין על הקביעות הנ"ל בבימ"ש קמא וסבור כי יש לזכותו מהעבירה כיוון שהשוטרים, בהעמידם את ניידת המשטרה על אי תנועה, עברו על תקנות התעבורה, ובכך השיגו ראיה באופן לא חוקי. טענה זו נדחתה על ידי בימ"ש קמא ונקבע כי השוטרים היו רשאים להעמיד את הניידת במקום בו עמדו.

בנימוקי הערעור וכן במהלך הדיון שקיימתי, חזר המערער והעלה אותן טענות שהעלה בבימ"ש קמא. לדעת המערער, השוטרים השיגו את הראיה נגדו תוך שהם עוברים על החוק, שכן הם מיקמו את הניידת על אי תנועה. המערער שאינו מיוצג ביסס את טענתו על "הלכת פרי העץ המורעל" והפנה להלכת יששכרוב. עוד טען המערער כי במהלך ניהול ההוכחות הוגש לבימ"ש גיליון הרשעותיו הקודמות.

ב"כ המאשימה ביקשה לדחות את הערעור, היא ציינה שהשוטרים לא עברו על החוק, בהעמידם את הניידת על אי התנועה. עוד טענה כי הגשת גיליון ההרשעות של המערער היה פועל יוצא לטענת הנאשם שממנה השתמע שהוא טוען כי עברו נקי.

דין הערעור להידחות, נימוקיו של בימ"ש קמא מקובלים עלי. בימ"ש קמא ביסס את הרשעתו על פי קביעות עובדתיות ולאחר שהתרשם מהעדים שהופיעו בפניו והלכה היא שערכאת ערעור לא מתערבת במסקנות שמבוססות על עובדות שנקבעו על בסיס מהימנות אלא במקרים נדירים. לעניין זה ראו, ע"פ 3579/04 אפגאן נ' מדינת ישראל פ"ד נט(4) 119, 124 (2004) והפסיקה שהובאה שם.

אני מוצא לנכון להתייחס לטענתו המרכזית של המערער ולפיה, יש לזכותו בגלל שהשוטרים העמידו את הניידת על אי תנועה ובכך השיגו את הראיה נגדו בניגוד לחוק.

דין טענה זו להידחות בשתי ידיים, טענה זו הועלתה בעלמא, היא מנוגדת להגיון ולהוראות המפורשות של החוק ויש להצר על כך שהמערער שב ומעלה אותה בערעור.

החוק קובע במפורש שבתנאים מסוימים, תקנות התעבורה לא חלות על רכב בטחון שכולל גם רכב משטרה. תכליתו של הסעיף ברורה ומובנת, אכיפת החוק מצריכה לעיתים שלא לנהוג על פי התקנות, כך למשל, אם השוטר מקבל קריאה על תאונה, הוא רשאי לנסוע בשוליים, אם השוטר מתכנן לאכוף עבירות מהירות הוא חייב למקם את עצמו בשולי הכביש, דבר שיכול להיחשב כעבירה אם היא מבוצעת על ידי נהג אחר אך לא כך אם מדובר בשוטר. 

תקנה  32 לתקנות קובעת:

"(א)רכב של משטרת ישראל שהנוהג בו או הנמצא בו ממלא תפקיד רשמי בפועל לא יחולו לגביו הוראות חלק ב' אם היה בקיומן כדי למנוע את מילוי התפקיד."

אם לא די בכך, הרי שתקנה 94 לתקנות גם היא מתייחסת לסוגיה זו וקובעת במפורש שרכב משטרתי רשאי לעמוד במקום, שלא בהתאם להוראת הדין. בכדי להגביל את השימוש בתקנות אלו, נקבעו תנאים נוספים להתקיימותם כגון: השימוש האמור חייב להיות בעת מילוי תפקיד ובמידה הדרושה ותוך נקיטת אמצעים לשמירה על  כללי בטיחות לשם מניעת סיכון לעוברי הדרך או לרכוש והתקנה קובעת בהאי לישנא:

"94.       נוהג רכב בטחון רשאי בשעת מילוי תפקידו -

(1)        לחנות או לעמוד, שלא בהתאם להוראות שניתנו על פי דין;

(2)        לעבור על פני תמרור או רמזור המורים על עצירה בלי להיעצר ובלבד שהאיט את מהלכו במידה שהבטיחות מחייבת זאת;

(3)        לעבור על המהירות המותרת;