פסק-דין בתיק עפ 2531/07

א.         בפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר דין של בית משפט שלום בחדרה (כב' השופטת גב'       פ. ארגמן) מיום 2/7/07 ב-ת.פ. 1889/06.

הנסיבות הצריכות לעניין הינן אלה:

כנגד המערער (יליד 1975) ורעייתו הוגש כתב אישום בו נטען שבתאריך 3/8/05 הגישה רעייתו של המערער תביעה לגמלת דמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי בנהריה.

תביעה זו נדחתה על ידי הביטוח הלאומי מן הטעם שרעייתו של המערער לא השלימה את תקופת האכשרה הנדרשת בחוק לצורך קבלת דמי אבטלה.

סמוך ליום 11/9/05 זייף המערער מסמך הנחזה להיות תלוש שכר על שם רעייתו. מן המסמך המזוייף עלה כי רעייתו השלימה את תקופת האכשרה בכך שהועסקה על ידי חברה מסויימת בחודש יולי 2004.

בעת הזיוף ידע המערער כי רעייתו מתכוונת להשתמש במסמך המזוייף לשם הגשת תביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי, ואכן ביום 13/9/05 הגישה רעייתו את המסמך המזוייף למוסד לביטוח לאומי סניף נהריה.

בהסתמך על מסמך זה שצורף למכתבה של רעייתו, היא אמורה היתה לקבל במרמה דמי אבטלה מן המוסד לביטוח לאומי בסכום של 16,729 ש"ח.

נציין כבר עתה שהמשיבה חזרה בה בישיבת בית משפט קמא מיום 8/2/07 מכתב האישום כנגד רעייתו של המערער.

המערער הואשם בזיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

ב.         בישיבת בית משפט קמא מיום 8/2/07 הודה המערער בכל העובדות המפורטות בכתב האישום, אך ביקש שלא להרשיע אותו, הואיל והרשעה תפגע, כך נטען, בעיסוקו וביכולתו להתקדם בעיסוקו וביקש כי יוזמן לגביו תסקיר שירות המבחן, תוך בדיקת אפשרות הטלת של"צ או תקופת מבחן ללא הרשעה.

ג.          בפני בית משפט קמא הונח תסקיר שירות המבחן מיום 28/6/07, בו צויין כי המערער נטל על עצמו אחריות מלאה לביצועה של העבירה והתוודה על הטעות שעשה מיד כשהוזמן לשיחה במחלקת החקירות של המוסד לביטוח לאומי.

כן צויין כי רעייתו של המערער כלל לא היתה מודעת למעשה העבירה.

אין אנו מפרטים כאן את כל הפרטים שצויינו בתסקיר שירות המבחן, אך נציין כי בסיכומו של דבר המליץ שירות המבחן להעמיד את המערער במבחן לתקופה של שנה, במהלכה יבצע המערער פעילות חינוכית של עזרה לקהילה באמצעות צו של"צ בהיקף של 180 שעות במסגרת של מתנ"ס בעבודות חינוך ותחזוקה. שירות המבחן המליץ שצו השל"צ והמבחן יינתנו מבלי שהמערער יורשע וזאת כדי שלא ייסגרו בפניו בעתיד דלתות בהמשך עתידו המקצועי שאיננו מגובש דיו כיום.

ד.         בישיבת בית משפט קמא מיום 2/7/07, טענה ב"כ המדינה בפני בית משפט קמא ועמדה על כך שהמערער יורשע.

המערער טען בפני בית משפט קמא כי מדובר במעידה חד פעמית, והוסיף שהוא מביע חרטה עמוקה, שהוא לא מצליח לייצב את עצמו מבחינה כלכלית, שהוא עובד בתחום המכירות ובכל מקום עבודה דורשים ממנו לראות את הרישום הפלילי, ולפיכך הדגיש המערער כי מדובר בפגיעה קשה בפרנסתו.

ה.         בהחלטתה מאותה ישיבה ציינה כב' השופטת קמא שאין למערער הרשעות קודמות וגם לא תיקים פתוחים מכל סוג שהוא.

באשר לשיקולים הרלוונטיים לשאלה האם יש מקום להרשיע את המערער, אם לאו, קיבלה כב' השופטת קמא את עמדת ב"כ המשיבה באשר לחומרת העבירה והצורך הממשי למגר אותה, עקב כך שהפכה נפוצה וקלה לביצוע עד כדי כך שקשה היה לרשויות האכיפה למנוע את שטף הנסיונות להוציא מן הקופה הציבורית כספים בדרכי זיוף ומרמה.

עוד הוסיפה שבית המשפט נתקל שוב ושוב בבקשות חוזרות ונשנות שלא להרשיע נאשמים, הואיל ומדובר בנאשמים שהם בדרך כלל נורמטיביים והתפתו עקב הקלות הבלתי נסבלת להוציא כספים במרמה מן הקופה הציבורית. שופטת קמא הוסיפה כי בתי המשפט מחוייבים להמשיך להעביר מסר חד משמעי שאין מקום לפגוע בכספי הציבור המיועדים רק לאנשים שכספים אלה מגיעים להם, ואשר כל תושבי המדינה מתחלקים בהפקדתם של אותם כספים בקופה הציבורית, ובכלל זה המוסד לביטוח לאומי.

כמו כן הוסיפה שבית המשפט העליון קבע בפסיקתו שהאינטרס הציבורי מחייב במקרה כמו זה שלפנינו להרשיע נאשמים ורק במקרים חריגים במיוחד מוסמך בית המשפט להשתמש בסמכותו החריגה שלא להרשיע נאשם וזאת במקרה שבו האינטרס הציבורי יכול לספוג את הפגיעה, ובמיוחד כשההרשעה תהווה פגיעה קשה בנאשם, פגיעה כזו שגוברת על האינטרס הציבורי.