פסק-דין בתיק עפ 248/05

השופט י. גריל:

א.      בפנינו ערעור על גזר דינו של בית-משפט השלום בחדרה (כב' השופט מר מ. גינות) מיום 14.2.05 ב-ת.פ. 1822/04 לפיו נדון המערער לחמישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן למאסר על-תנאי לתקופה של 9 חודשים למשך שלוש שנים.

הערעור מתייחס אך ורק לעונש המאסר בפועל.

ב.       העובדות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה: בכתב האישום שהוגש כנגד המערער, יליד 1960, נטען שבתאריך 17.11.02 נערך חיפוש ע"י אנשי משטרה בביתו, ובארון הבגדים שבחדר השינה נתפס (מוחבא מאחורי המגירה) אקדח שחור מסוג F.N.תשעה מ"מ, עם מחסנית ובה 13 כדורים, וכן קופסה ובה 49 כדורים נוספים. הנשק הוחזק בידי המערער מבלי שיהא לו היתר חוקי לכך, מכאן האישום בעבירה לפי סעיף 144(א) של חוק העונשין תשל"ז - 1977 (עבירות בנשק).

ג.       בישיבת בית-משפט קמא מיום 26.10.04 הודה הסניגור שייצג את המערער בערכאה קמא בכל העובדות המפורטות בכתב האישום. הסניגור הוסיף וטען שבתקופה הרלוונטית לכתב האישום היו במקום היישוב של המערער (באקה אל גרבייה) אירועים רבים של שוד והתעללויות, ואנשים נכנסו לפחדים. לפיכך ביקש הסניגור שהמערער לא יורשע, ויישלח לשרות המבחן לקבלת תסקיר ללא הרשעה.

ב"כ המשיבה טענה באותה ישיבה בפני בית משפט קמא כי היא מבקשת להרשיע את המערער בעבירה נשוא כתב האישום. ב"כ המשיבה הוסיפה כי עסקינן בעבירה חמורה ביותר, החזקת נשק איננה עניין של מה בכך, ויש להחמיר בענישה. ב"כ המשיבה ציינה שאין הצדקה שלא להרשיע, למערער גם יש הרשעות קודמות, ועמדת המשיבה היא שיש להטיל בעבירות אלה עונש של מאסר בפועל.

ד.       בית משפט קמא הורה על הזמנת תסקיר מטעם שרות המבחן. בתסקיר מיום 17.1.05 צויין כי המערער נשוי, אב ל-6 ילדים ומנהל חברה למסגרות ונגרות. המערער תיאר בפני שרות המבחן את פעילותו הציבורית הנעשית במקביל לעסקיו. המערער נשא בשנת 1986 בעונש מאסר של שנתיים עקב מעורבותו בתאונת דרכים בה נהרג ילד. בהתייחס לעבירה נשוא הדיון כתב שרות המבחן בתסקירו, שהמערער ציין כי הוא נושא באחריות מלאה למעשיו. לדברי המערער הוא רכש את הנשק בתקופה בה התרחשו במקום הישוב שלו מקרים רבים של פריצה לבתים ופגיעה בכבוד בנות הבית. המערער נקלע לטענתו לתחושה של חוסר אונים בהעדר מענה הולם מצד הרשויות לתופעה זו והחליט להיערך בכוחות עצמו לאירוע שבו עלולות בנותיו להיפגע. מוסיף שרות המבחן שבדיעבד מבין כיום המערער את חומרת מעשיו.

שרות המבחן הוסיף שהתרשמותו היא שהמערער מקפיד להציג עצמו כבעל מעמד משמעותי ונורמטיבי בחברה לה הוא שייך, הוא רגיש לתדמיתו החיצונית ונוטה להפחית ממשמעות מעורבותו הקודמת בפלילים (שהייתה בשנים 1983 עד 1990). בפני שרות המבחן ביטא המערער את החשש כי הרשעתו בדין תפגע במעמדו. שרות המבחן הוסיף שאין הוא בא בהמלצה שלא להרשיע את המערער. שרות המבחן הציע למערער לבצע עבודת של"צ, כאקט חינוכי עונשי, אך המערער סירב לכך בנימוק שהוא מקדיש את כל זמנו לבניית עסק חדש.

בסיכום הדברים, כתב שרות המבחן בתסקירו שהוא לא התרשם מקיום נזקקות טיפולית ולכן נמנע מהמלצה טיפולית לגבי המערער.

ה.      בגזר דינו כותב בית משפט קמא, כי באפריל 1985 הורשע המערער בעבירות של קבלת דבר במירמה ונדון למאסר מותנה. ביולי 1986 הורשע המערער בגרימת מוות ברשלנות וכן נהיגה בזמן פסילה ונדון לשנתיים מאסר. בינואר 1997 הורשע המערער בעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב ונדון למאסר מותנה.

בית משפט קמא, פירט את הפער בעמדות שהובאו בפניו מטעם שני הצדדים:

ב"כ המשיבה עמדה בפני בית משפט קמא על החומרה הרבה שיש לראות בעבירות נשק. לטענת ב"כ המשיבה אין לקבל את ההסברים שהביא המערער באשר למניע שהביא אותו לרכישת הנשק הואיל ואין ליתן לגיטימציה למעשיו.

ב"כ המשיבה גם הביאה מדברי בית המשפט העליון ב-ע"פ 910/85 איברהים קונדוס ואח' נ. מ.י, שם קבע בית המשפט העליון שעבירת נשק היא עבירה נפוצה המסכנת את בטחון הצבור ויש להחדיר לתודעת הציבור שמי שביודעין מקבל לרשותו כלי נשק שלא כדין צפוי בגין עבירה זו לעונש מכאיב גם אם אין בכוונתו לבצע בעזרת נשק זה פשע מסויים ומוגדר.

לעומת זאת, עמדת המערער הייתה שהוא פועל רבות בתחום החברתי ותורם למען הקהילה. בין השנים 2000 עד 2001 התרחשו לדבריו מעשי גניבה רבים במקום הישוב שלו, בנוסף שוהים בלתי חוקיים ועבריינים חצו, על נקלה, את הגבול בין השטחים לבין באקה אל גרבייה וביצעו עבירות של התפרצות, רצח ועוד, ואילו המשטרה גילתה חוסר אונים, ולא עלה בידי הרשויות להתמודד עם תופעה זו.

לכן, כך המערער, מתוך חשש לשלומם של בני משפחתו, הוא החליט לרכוש את האקדח שאותו הסתיר היטב, ולמעשה רכישת האקדח לא נועדה לביצוע עבירות פליליות כלשהן, הוא מעולם לא עשה שימוש באקדח, ואינו יודע כיצד להפעילו.

הסניגור ביקש מבית משפט קמא להקל עם מרשו, ועמד על כך שבמשך 17 השנים האחרונות לא הסתבך המערער בביצוע עבירה פלילית כלשהיא, והפך לאדם נורמטיבי התורם לקהילה, ותסקיר שרות המבחן היה חיובי.

ו.       בית משפט קמא, עמד בגזר דינו המפורט על החומרה הרבה שבעבירות של החזקה בלתי חוקית בנשק, ועל כך שאין להקל ראש בעבירה זו ויש לנקוט בגישה מחמירה כלפי המחזיקים בנשק או סוחרים בו שלא כדין ( ע.פ 5066/98 מ"י נ. דחלה, תק-על 99(3), 1574, בעמ' 1575).

עוד הפנה בית משפט קמא לרע"פ 2718/04 אבו דחאל נ. מ"י (מתוך אתר האינטרנט של נבו) וגם שם קבע בית המשפט העליון שהסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. מסביר בית המשפט העליון באותו עניין שיש ליתן משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, מאשר לנסיבות האישיות של העבריין.

מסקנתו של בית משפט קמא הייתה, שצודקת המשיבה בעמדתה לפיה אין להצדיק מעשים של החזקה בלתי חוקית בנשק גם אם נרכש הנשק לצורכי הגנה עצמית.