פסק-דין בתיק עפ 2456/01

פתח דבר :

1.         לפנינו שני ערעורים, שהדיון בהם אוחד- האחד מטעם הנאשם והאחד מטעם המדינה- על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בעכו (כבוד השופט ג' נאסר) בת.ד. 2306/97. בהכרעת הדין שניתנה ביום 8.2.01 הורשע הנאשם (המערער בע.פ. 2464/01, להלן-" המערער") בעבירות הבאות: גרימת מוות ברשלנות (עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן-" חוק העונשין") יחד עם סעיפים 40+64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961 (להלן-" הפקודה")); רכב הנכנס לצומת (עבירה לפי תקנה 64(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן-" התקנות") יחד עם סעיף 38(3) לפקודה) [להלן-" הכרעת הדין"]. בשל הרשעתו בשתי העבירות האמורות, נדון המערער: לששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, קנס של 10,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתו ופסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 5 שנים. גזר הדין ניתן ביום 29.3.01 וההחלטה לגבי אופן ריצוי תקופת המאסר ניתנה ביום 29.5.01, זאת לאחר שנתקבלה חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות [להלן-" גזר הדין"].    

2.         ערעורו של המערער (ע.פ. 2464/01), מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד חומרת גזר הדין. ערעורה של המדינה (ע.פ. 2456/01), מכוון כנגד קולת גזר הדין ככל שהדבר נוגע למשך פסילת רישיון הנהיגה. 

3.         יצויין כי במסגרת הערעור העלה המערער, בין היתר, טענות כנגד החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשתו להביא חוות דעת נוספת של מומחה מטעמו (המהנדס ע' רז (להלן-" המומחה רז")) ולהתבסס עליה. בית משפט זה (בהרכב השופטים: לינדנשטראוס, ברלינר ודר), בהחלטתו מיום 29.11.01, הורה על החזרת התיק לבית משפט קמא, "תוך שהכרעת הדין וגזר הדין עומדים במקומם", על מנת לאפשר למערער להגיש את חוות הדעת, לקיים חקירה של המומחה רז על חוות דעתו ולאחר מכן, ליתן החלטה אם יש מקום לשינוי כלשהו בהכרעת הדין ו/או בגזר הדין. בהתאם להחלטה האמורה, התיק הוחזר לבית משפט קמא, המערער הגיש את חוות הדעת הנוספת מטעמו, המומחה רז נחקר על חוות דעתו ובית משפט קמא נתן החלטה ביום 31.7.03 לפיה אין באמור בחוות דעתו של המומחה רז כדי להביא לשינוי כלשהו בתוצאתו הקודמת. לפיכך החליט בית משפט קמא להשאיר את הכרעת הדין וגזר הדין על כנם (להלן-" החלטת בית משפט קמא מיום 31.7.03").

4.         בהתאם להחלטנו מיום 29.4.04, הגישו בעלי הדין את סיכומי טענותיהם בשני הערעורים, הכוללים גם התייחסות להחלטת בית משפט קמא מיום 31.7.03.  סיכומיו של ב"כ המערער הוגשו ביום 5.1.05 וסיכומיה של באת כח המדינה הוגשו ביום 3.3.05. תגובת ב"כ המערער לסיכום טענות ב"כ המשיבה הוגשה ביום 15.3.05.

הרקע העובדתי והתשתית הראייתית :

5.         התאונה הקטלנית אירעה ביום 30.3.96 סמוך לשעה 12:30 בצהריים, בצומת הכניסה לקיבוץ אילון (להלן-" הצומת"). המערער, שנהג במכונית פרטית, נסע בכביש מס' 899 מכיוון שלומי לכיוון קיבוץ אילון (להלן-" הכביש").

            בכתב האישום נטען כי בהגיעו לצומת, עצר המערער את המכונית בצמוד לקו ההפרדה בכוונה לפנות שמאלה לקיבוץ אילון. מיד לאחר מכן החל המערער נוסע תוך פנייה שמאלה. אותה עת הגיע בכביש מכיוון הנסיעה הנגדי של המערער, אופנוע מסוג סוזוקי נהוג על ידי איתי בן אלי (להלן-" האופנוע") כשעל האופנוע מאחורי נהג האופנוע יושבת רווית אוחיון ז"ל (להלן-" המנוחה").

            המערער שהחל פונה שמאלה לאחר שעצר כאמור בקו ההפרדה, עצר במרכז הצומת וחסם את מסלול נסיעת נהג האופנוע, שבלם בלימת חירום אך לא הצליח למנוע את התנגשות האופנוע חזיתית בדופן הימנית של המכונית שבה נהג המערער.

            כתוצאה מן ההתנגשות, הועפה המנוחה באוויר למרחק 5 עד 6 מטר, התגלגלה על הרצפה ומשם פגעה ברכב סובארו שהיה מאחורי מכוניתו של המערער ועקב כך היא נהרגה. כמו כן, כתוצאה מן ההתנגשות נפגע נהג האופנוע באופן קשה. (להלן-" התאונה").

6.         בסעיף 6 לכתב האישום נטען, כי התאונה ותוצאותיה נגרמו באשמו של המערער וכתוצאה מנהיגתו הרשלנית שהתבטאה בכך, שנהג במכוניתו ללא תשומת לב לנעשה בדרך שלפניו, שלא הבחין באופנוע המגיע מולו מימין למרות שיכול היה להבחין בכך, שפנה שמאלה ללא מתן זכות קדימה לאופנוע בדרך החוצה שלפניו, שלמרות שהגיע לצומת ולפניה שמאלה כשאין רכב מולו עצר בצומת ולא פינה אותה במהירות המירבית ושנהג את מכוניתו באי איכפתיות, בקלות ראש ובחוסר זהירות ולא כפי שנהג מן היישוב היה נוהג.

7.         המערער טען להגנתו כי לפני פנייתו שמאלה, לכיוון הקיבוץ, הוא בדק ואף נוכח לדעת כי האופק נקי וכי אין ממולו כל רכב, ורק אז החל בפנייתו לכיוון הקיבוץ. לטענת המערער, האשם לקרות התאונה רובץ על נהג האופנוע, אשר הגיח לפתע אל מול המערער ובשל אי ציותו לתמרורים המורים לו להאט את מהירותו, חוסר זהירותו ומהירותו המופרזת, לא הספיק לבלום והתנגש במכוניתו של המערער בעוצמה. המערער הוסיף כי אלמלא מהירותו המופרזת של נהג האופנוע, היה המערער מספיק לבצע את הפנייה שמאלה ללא התנגשות ולחילופין, נהג האופנוע היה יכול לבלום מבלי להתנגש במכוניתו של המערער.    

8.         בפני בית משפט קמא העידו מטעם המדינה מר חזי מסורי - בוחן תנועה משטרתי (להלן-" בוחן התנועה"), מר איתי בן אלי- נהג האופנוע, מר יוסף רדק- נהג אופנוע נוסף שנסע עם שיירת אופנועים הכוללת גם את האופנוע המעורב בתאונה, מר עדי לרנר שנהג ברכב הסובארו-הרכב השלישי שעמד בצומת מאחורי רכבו של המערער לפני הפנייה שמאלה וכן מר ישע מיילין שנסע גם הוא ברכב מסוג טנדר מיצובישי מאחורי רכבו של המערער. כמו כן הוגשו לבית משפט קמא מוצגי התביעה הכוללים מסמכים של בוחן התנועה (רישומים, דו"ח, חישוב, שרטוט ותמונות), שתי אימרות של המערער ותרשים שערך נהג האופנוע במהלך מתן עדותו.

9.         המערער העיד כעד הגנה מטעמו וכן העיד מר אלי קרסני-מומחה מטעם המערער. המערער היה סבור כי מומחה זה לא הציג את עמדתו נאמנה בפני בית המשפט ולכן ביקש, כאמור לעיל, לאפשר לו להביא חוות דעת נוספת של מומחה מטעמו ( המומחה רז) אשר תתייחס לסוג האופנוע שהיה מעורב בתאונה. התביעה הסכימה להגשת חוות דעת נוספת, אך בגין מחלוקת בעניין היקפה של חוות הדעת ובעניין השאלות שבמחלוקת בהן היא עוסקת, הורה בית משפט קמא, כפי שצויין לעיל, על הוצאת חוות דעת זו מן התיק.

            יוזכר כי התיק הוחזר לבית משפט קמא, המערער הגיש את חוות הדעת של המומחה רז והמומחה נחקר. חוות דעתו של המומחה רז כוללת חישובים לעניין שדה הראייה ולעניין מהירות נסיעת האופנוע עובר לתאונה - נתון השנוי במחלוקת - ומסקנתו של המומחה רז היא, כי התאונה היתה, בנסיבות העניין, בלתי נמנעת.    

ממצאיו וקביעותיו של בית משפט קמא :

10.        בהכרעת דינו מיום 8.2.01 אימץ בית משפט קמא את קביעותיו וממצאיו של בוחן התנועה כפי שעלו מן הדו"ח על נספחיו ( ת/1-ת/5) ומחקירתו בפני בית משפט קמא. בוחן התנועה מדד את שדה הראייה ממקום עמידת רכבו של המערער וכן עשה ניסוי של פינוי הצומת. בדו"ח בוחן התנועה (ת/2) צויין כי ממקום עמידתו של המערער ניתן היה להבחין בראשו של רוכב האופנוע ממרחק של 180 מטר, ומאותו מקום ניתן היה להבחין בכל האופנוע כשהוא במרחק 150 מטר.

            עוד צויין בדו"ח שאילו עצר המערער את מכוניתו ואז החל לפנות שמאלה, ניתן היה לפנות את הצומת תוך 5 שניות, וכי אם מדובר במצב של נסיעה איטית, ללא עצירה, ניתן לפנות את הצומת תוך 4 שניות. בוחן התנועה ערך חישובים שונים כאשר המשתנה הינו מהירות האופנוע- נתון שכאמור שנוי במחלוקת (בוחן התנועה אישר כי המהירות הייתה גבוהה מ- 70 קמ"ש). לאחר עריכת החישובים (במהירות אופנוע של 80 קמ"ש, 100 קמ"ש ו-120 קמ"ש) הגיע הבוחן למסקנה כי בכל מקרה היה על המערער להבחין בנהג האופנוע בעוד מועד ולהתנהג בהתאם, בעת שרצה לפנות שמאלה.

11.        בהסתמכו על ממצאיו של בוחן התנועה, קבע בית משפט קמא כי על המערער היה לנהוג באחת משתי הדרכים: להמתין בעצירה מוחלטת ולאפשר לאופנוע לעבור את הצומת על פי זכות הקדימה הנתונה לו, או, אם הוא סבור שהאופנוע מרוחק במרחק סביר, לפנות את הצומת במהירות הראויה.