פסק-דין בתיק עפ 2452/08

הערעור:

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים בת' 8412/07, במסגרתו הרשיע בית המשפט את המערער בעבירה של קיפוח זכות השימוש בדרך, עבירה לפי תקנה 21 (ב) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961. בעקבות הרשעתו הטיל בית המשפט על המערער קנס בסך 850 ש"ח.

נימוקי הערעור:

2.         עורך דו"ח התנועה לא העיד בבית המשפט קמא. משכך, לא הוגש הדו"ח לבית המשפט, על כן, לא ניתן היה להרשיע המערער; למרות שצוין בדו"ח כי זירת האירוע צולמה, לא נמצאו בידי התביעה תצלומים כאלו; השוטר מוטי מהגר, על פי עדותו, לא ראה מי החנה את המכונית, כך שאין הוא סותר את טענת המערער כי אשתו היא שהחנתה את המכונית במקום; בית המשפט קמא לא אפשר למערער לחקור את השוטר מהגר בדבר אמינותו, נגד השוטר תלוי ועומד כתב אישום בגין הכאת אזרחים באירועי עמונה, (עובדה המצביעה על כך שהמדינה עצמה אינה מקבלת את גרסתו לאירועי אותו יום כאמינה), זאת למרות שאמינות העד הינה גורם מכריע; שגה בית המשפט קמא בקובעו כי קמה חזקה כי המערער הוא שנהג במכונית, זאת למרות עדות השוטר פופ אשר שוחח עם אשת המערער אשר אמרה לו כי כבר הזיזה את המכונית באותו יום, דבר המעיד על כך שהיא זו אשר נהגה במכונית באותו היום; שגה בית המשפט משלא נימק מדוע סבור הוא כי המערער לא סתר את החזקה, אין עדות לכך שהמערער הוא שנהג ברכב; המשטרה וצה"ל לא הודיעו מראש על כוונתם לעבוד בדרך; המקום האמור אינו "דרך" כהגדרתה בחוק; הקנס המקורי הנו בסך 250 ש"ח ואין כל הצדקה להגדלת הקנס בשל ניהול משפט; היה על בית המשפט לשמוע את טענות המערער בנוגע לקנס.

תשובת המשיבה:

3.         אין ספק כי מדובר ב"דרך", בית המשפט קמא נימק החלטתו בעניין זה בפירוט; המערער יכול היה להעיד את אשתו על מנת להוכיח כי היא אשר נהגה ברכב, חזקה על צד כי אם לא הציג ראיה שיכול היה להציגה, הרי שהראיה הייתה פועלת לרעתו; בית המשפט קמא מצא את עדות השוטר אמינה. הלכה היא שבית המשפט שלערעור אינו מתערב בממצאי מהימנות, אלא במקרים חריגים ביותר. אין זה המקרה שלפנינו. לבית המשפט ישנה סמכות להגביל חקירה הפונה לכיוון לא רלוונטי; העדר הדו"ח אינו משפיע על התיק, ישנה עדות שוטר שנוכח במקום ודי בה. באשר לקנס- בשונה מאדם החוסך זמן והוצאות למערכת, אדם שמנהל הוכחות- אין מקום להפחית את הקנס שהוטל עליו.

דיון

4.         מבחינת תיק בית המשפט קמא עולה, כי נמצאים בו הן כתב אישום כראוי, הן דו"ח פעולה שנחתם על ידי השוטר מוטי מהגר, אשר העיד בבית המשפט קמא. כך שאין מקום לטענת המערער בדבר פגם בהמצאות הדו"ח בתיק בית המשפט קמא.

5.         לעניין חקירת השוטר: מקובלת עלי החלטת בית המשפט קמא שלא לאפשר קו חקירה זה. אני סבור כי לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר לעניין אמינות העד מתוך העיסוק בכתב האישום בעניינו. שני הדברים אינם קשורים זה בזה , ואינני רואה  את הזיקה בין אותו כתב אישום מדובר למקרה שלפנינו. מכאן עולה המסקנה, כי לא נפגעה כל זכות של המערער לחקור עד בעניין הרלוונטי למשפטו.

6.                  באשר לטענה לעניין חזקת הבעלות: טעות בידו של המערער כשהוא טוען כי היה על המשיבה להביא ראיות כי הוא אשר נהג במכונית. צדק בית המשפט קמא בהפנותו את הקורא לחזקת הבעלות על פיה חזקה על בעל המכונית כי הוא נהג בה ועליו הנטל לסתור חזקה זו. בית המשפט קמא קבע, בהתרשמו מהעובדות שלפניו כי חזקה זו לא נסתרה, ואיו מקום להתערבות ערכאת הערעור בהתייחס לראיות אלו.

7.         באשר לשאר טענות המערער- אינני רואה כל מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא: אין ספק כי מדובר בדרך, כפי שפורט בהרחבה בפסק הדין. טענת המערער כי לא הודע לו על עבודות באזור אינה רלוונטית, ואין כל חובה על רשויות הביטחון להודיע למאן דהוא שהם מתכוונים להשתמש בדרך האמורה. דרך מעצם מהותה והגדרתה חייבת להיות פנויה לתנועת כלי רכב, ואין היא משמשת מקום פרטי לחניית כלי רכב באופן שיימנע מאחרים להשתמש בה. באשר לגובה הקנס, אינני מוצא מקום להתערב בשיקול הדעת של בית המשפט קמא בעניין הקנס. משבחר המערער לקיים דיון, פטור היה בית המשפט לעניין גובה הקנס, כך שאיננו מחויב לקנס המקורי הרשום בדו"ח.

8.         סופו של דבר- דין הערעור להדחות. המערער ישלם את הקנס עד יום 3.8.08.

ניתן היום כ' בתמוז, תשס"ח (23 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.