פסק-דין בתיק עפ 2452/07

א.      בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט, ש. לבנוני) בת"פ 1999/00 ובת"פ 10653/99 שנדונו במאוחד (עיינו: החלטת בית משפט קמא מיום 6.5.2003, בעמ' 25).

הערעור מופנה כנגד ביטולם של כתבי האישום נוכח קביעת בית משפט קמא כי עומדת לזכות המשיבים "הגנה מן הצדק".

ב.      העובדות הצריכות לענין הן אלו:

החלקה נשוא הדיון היא חלקה 2 בגוש 11504 בדלית אל כרמל (להלן: "החלקה"), שביום 30.11.1987 הוכרזה כקרקע חקלאית וזאת בילקוט הפרסומים מס' 3504 בעמ' 365.

המשיבים הפעילו במשך כעשר שנים מפעל לייצור בטון בשטח העירוני של דלית אל כרמל.

לטענת המשיבים, נוכח התנגדותם של תושבים להמשך קיומו של מפעל הבטון באזור מגורים, דרשה המועצה המקומית מן המשיבים להעתיק את המפעל באופן זמני לחלקה הנ"ל, וזאת לטענתם, במטרה למנוע אלימות מצד התושבים שהתנגדו להמשך קיומו של המפעל בשטח העירוני.

ביום 11.4.1999 הגישו המשיבים לועדה המקומית לתכנון ובניה רכס הכרמל (להלן: "הועדה המקומית") בקשה להיתר בניה להקמת מפעל בטון על שטח של 74.96 מ"ר בחלקה הנ"ל.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי החלקה ממוקמת בשטח תכנון מקומי מחוזי (גלילי) מחוז חיפה ולכן אין לועדה המקומית  כלל סמכות לדון בענין מתן היתר ביחס לחלקה זו.

על אף, שהחלקה מצויה בתחום מרחב תכנון מחוזי, החליטה הועדה המקומית ביום 14.4.1999 להמליץ בפני הועדה המחוזית ליתן למשיבים את ההיתרים שנדרשו על-ידם. החלטתה זו של הועדה המקומית היתה מחוסרת סמכות כדין.

ביום 28.10.1999 הגישה המערערת לבית משפט השלום בחיפה במסגרת ב"ש 4237/99 בקשה למתן צו זמני למניעת פעולות במעמד צד אחד.

בבקשה טענה המערערת כי המשיבים החלו בבנית מפעל בשטח החלקה, הקימו גדרות, רמפות מבטון, הציבו שני מגדלי מאגרים למלט ומשפך בניה ממתכת וכן הכשירו את הקרקע.

המערערת טענה כי הפעולות הנ"ל מתבצעות באופן מהיר וללא היתר כדין.

באותו היום (28.10.1999) ניתן במסגרת הבקשה הנ"ל, צו האוסר על המשיבים לבצע עבודות כלשהן בחלקה (להלן: "הצו").

ביום 25.11.1999 הגישו המשיבים, במסגרת ב"ש 4554/99, בקשה לביטול הצו, אך בקשתם נדחתה בהחלטה מפורטת של כב' סגן הנשיא השופט (בדימוס) ר. חרסונסקי, וזאת לאחר שנשמעו ראיות הצדדים.

ערעור שהגישו המשיבים על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (ע"פ 703/00) נדחה גם הוא (ביום 15.6.2000), אולם בית המשפט המחוזי הורה על השעיית תחולתו של צו המניעה עד ליום 31.12.2000.

בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט העליון (רע"פ 6473/00) נדחתה אף היא (ביום 8.11.2000).

ג.        ביום 17.11.1999 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום במסגרת ת"פ 10653/99, המייחס להם עבירה של אי קיום צווים של בית המשפט, לפי סעיפים 210, 221, 242, 245 ו-255 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.

על פי כתב האישום הנ"ל, ביום 16.11.1999 נמצא כי המשיבים מפעילים בחלקה את מפעל הבטון וממשיכים בעבודות הבניה בניגוד לצו הנ"ל.

ביום 18.1.2001 ניתנה על-ידי כב' סגן הנשיא (כתוארו אז) השופט א. רקם, הכרעת דין במסגרת ת"פ 10653/99, המזכה את המשיבים, וזאת לאחר שקבע כי המשיבים פטורים מלהשיב לאשמה על-פי הוראת סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי וכן על סמך הוראת סעיף 34יז לחוק העונשין ("זוטי דברים").