פסק-דין בתיק עפ 2405/07

הרקע לערעור וטענות הצדדים:

בפני ערעור כנגד פסק דינו של בימ"ש השלום בעכו (כב' השופט ויליאם חאמד) בתיק עמק 21380/05. הערעור מוגש כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד גזר הדין.

כתב האישום נשוא ערעור זה הוגש בתחילה כנגד בנו של המערער. ביום 7.11.06, במהלך הדיון שהתקיים בפני בימ"ש קמא, נמחק בנו של המערער מכתב האישום שבנדון והמערער הודה והורשע בעבירות של בניה ושימוש ללא היתר במקרקעין והפרת צו הפסקה שיפוטי. בפרוטוקול הדיון נרשם מפי הסניגור כך: " הקראתי לנאשם את כתב האישום המתוקן. הוא הבין את תוכנו והוא מודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן". כן נרשם מפי הנאשם כך: " אני מאשר את דברי סניגורי ואני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן".

בדיון נוסף שהתקיים ביום 5.6.07 הודיע הסניגור כי הנאשם (המערער כאן) מבקש לצרף תיק עמק 21228/05 וכן תיק עמק 20903/06. הסניגור הצהיר כי הקריא לנאשם את כתבי האישום שהוא מבקש לצרף והוא מודה בעובדות כתבי אישום אלה. בימ"ש קמא הרשיע את הנאשם גם בעבירות המיוחסות לו בכתבי האישום המצורפים. כל זאת נעשה בדיון בו נכח המערער אם כי המערער עצמו לא דיבר.  בהמשך טענו הצדדים לעונש. סניגורו של המערער טען לעונש בפני בית המשפט בנוכחות המערער וציין כי המערער אכן ביצע את הבניה והודה " אבל זאת בכפייה עליו". מתוך המשך דברי הסניגור ניתן להבין כי כוונתו הייתה שלא עמדה בפני המערער ברירה אחרת אלא לבנות את המבנה ללא היתר מכיוון שכפו עליו לצאת מדירת מגוריו, שנתן לאחיו. הסניגור טען כי לא הייתה בפני המערער ברירה אחרת אלא לבצע את העבירות וכי הוא מתנצל.

כעת מיוצג המערער על ידי ב"כ אחר, הטוען כי המערער הודה בפני בימ"ש קמא אך ורק מתוך רצון לסוכך על בנו ולא מאחר שביצע את העבירות נשוא כתב האישום.

לטענת ב"כ המערער, הייתה חובה על המשיבה ליידע את בימ"ש קמא, קודם שזה הרשיע את המערער על פי הודייתו, כי לא נגבתה כל הודעה או גרסה קודם להגשת כתב האישום מהמערער או מבנו או מכל אדם אחר.

עוד טוען ב"כ המערער כי בניגוד לאמור בפרוטוקול בימ"ש קמא מיום 7.11.06 מעולם לא הוקרא למערער כתב האישום ולא הוסבר לו תוכנו.

לטענת ב"כ המערער, באשר לכתבי האישום בשני התיקים הנוספים שצורפו לתיק נשוא ערעור זה (עמק 21228/05 + עמק 20903/06) לא נרשם מפי המערער כי הם הוקראו ו/או הוסברו לו וכי הוא הבין את תוכנם ומודה בהם. ב"כ המערער טוען כי עד שהמערער פנה אליו כלל לא הבין כי תיקים אלה צורפו ומה משמעות הצירוף.  באשר לגזר הדין טוען ב"כ המערער כי חומרתו נובעת, בין היתר, מצירוף שני התיקים הנוספים.

המשיבה טוענת כי המערער לא טוען שאין לו קשר לעבירה ולכן לא נגרם עיוות דין. לטענת המשיבה, המערער אישר את דברי הסניגור בפני בימ"ש קמא והודה בעובדות כתב האישום המתוקן. הסניגור אף טען לעונש בפני המערער וסיפר כי הנסיבות אילצו את המערער לבנות את הבניה. המשיבה טוענת כי דברים אלו מצביעים על כך כי המערער היה מודע להודאתו בעבירות ויש בכך משום אישור להודאתו באשמה.

דיון ומסקנות:

הכלל הוא כי בתחילת המשפט יקרא בית המשפט את כתב האישום באזני הנאשם, ויסביר לו, אם ראה צורך בכך, את תכנו, אולם רשאי בית המשפט לא לעשות כן לגבי נאשם המיוצג על ידי סניגור, אם הודיע הסניגור לבית המשפט, כי קרא את כתב האישום באזני הנאשם והסביר לו את תכנו, ואם אישר הנאשם את ההודעה; דברי הנאשם וסניגורו יירשמו בפרוטוקול. ראה:

סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

ההקראה היא עניין שבחובה מכוח דין, חוליה משמעותית שאין בלתה בהליך הפלילי. ראה:

ע"פ 1523/05 פלוני נ' מדינת ישראל, לא פורסם.

חובה על ביהמ"ש להסביר לנאשם, ככל שיראה צורך בכך, את הזכויות הנתונות לו, על פי הדין, להגנתו וחובה זו קיימת גם כאשר הנאשם מיוצג על ידי סניגור. עם זאת, גם אם לא מילא ביהמ"ש אחר חובה זו, לא תתערב ערכאת הערעור, אלא אם כן היה כרוך באי מילוי החובה עיוות דין לנאשם. ראה:

ע"פ 3494/93 ,5081/92 יעקב אדרי ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם;

בש"פ 1948/03 שמואל שילון נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2), 869, עמ' 873-874;

ע"פ 799/78 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(1), 189.

בענייננו, גם אם כתב האישום לא הוקרא למערער על ידי ביהמ"ש, הרי שסבורני כי אין כל חשש כי נגרם לו עיוות דין, זאת מאחר שהמערער היה מיוצג על ידי סניגור ומהצהרת הסניגור בפני בימ"ש קמא עולה כי הוא הקריא והסביר למערער את כתבי האישום וקיבל את הסכמתו להודאה בכתבי האישום. המערער אף אישר הודאה זו בנוגע לכתב האישום שבנדון במו פיו. בנסיבות המקרה, סבורני כי די בהודאתו של המערער, באישורו את ההודאה בכתב האישום המתוקן ובדברים שנמסרו על ידי סניגורו בנוגע לצירוף כתבי האישום הנוספים.