פסק-דין בתיק עפ 237/05

השופט י. גריל :

א.         בפנינו ערעור על גזר דינו של בית-משפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סאלח) מיום 09.01.05, בתיק עמק 20348/04, לפיו נדון המערער לתשלום קנס בסך 600 ש"ח או 6 ימי מאסר תמורתם.

נציין כי במהלך הערעור, התייחס ב"כ המערער לא רק לגזר-הדין אלא גם להכרעת הדין, למרות שבמבוא להודעת הערעור שהגיש ההתייחסות היא לערעור על גזר הדין בלבד.

ב.         נגד המערער, ונאשם נוסף שהוא אביו של המערער, הוגש כתב אישום שכותרתו היא:

"חב' בטון אלעולא בע"מ

1. אבו אלעולא יוסף.

2. אבו אלעולא עלא" (הוא המערער)

צויין בכותרת כתב האישום שנאשמים אלה הינם מנהליה של חברת בטון אבו אלעולא.

נאמר בגוף כתב האישום שבתאריך 06.02.02 או בסמוך לכך, בעת ביקור תברואן העירייה באזור התעשייה בשפרעם, ראה התברואן שפיכת בטון בעת נסיעת מערבל הבטון מס' 15-643-53 בשכונת אלח'רובייה ליד ביתו של מר מוחמד סואעד ע"י הנאשמים, ובכך גרמו הם למפגע תברואתי חמור המסכן את הציבור, ובניגוד לתנאי הרשיון. כמו כן בתאריך הנ"ל נרשם לנאשמים דו"ח על ידי פקחי עירייה.

בכתב האישום יוחסה לנאשמים, ובהם גם המערער, עבירה לפי סעיף 2 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד- 1984,  שזו לשונו:

"איסור לכלוך והשלכת פסולת

לא ישליך אדם פסולת, פסולת בנין או גרוטות רכב ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים."

בסעיף 1 לחוק מוגדרת:

"השלכה" - לרבות זריקה, שפיכה, נטישה, השארה או גרם לכלוך באופן אחר".

כמו כן יוחסה לנאשמים עבירה של שפיכת פסולת לפי סעיף 17 לחוק העזר לשפרעם בדבר תברואה וסילוק מפגעים, התשל"ו- 1976, ולרבות האמור בסעיפים 14+15+16 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968.

ג.          בישיבת בית משפט קמא מיום 09.01.05, הופיע ב"כ הנאשמים אשר הגיש יפוי-כח. כעולה מעיון בפרוטוקול הדיון של בית-משפט קמא הודיע הסניגור לבית המשפט שהוא הקריא למרשיו את כתב האישום ואלה הבינו את האמור בו, וכדבריו:

"הקראתי לנאשמים את כתב האישום, הם הבינו, זה נכון כי היתה שפיכת כמות בטון מצומצמת, אך מיד לאחר מכן הוא נוקה. אבקש לדחות על מנת לברר את העובדות"(ההדגשה שלנו).

אחרי הדברים האלה ביקש ב"כ המשיבה להרשיע את הנאשמים בעבודות המפורטות בכתב האישום. בהכרעת הדין שניתנה באותו מעמד, החליט בית משפט קמא על יסוד הודאת הנאשמים להרשיעם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. בהמשך גם ניתן גזר דין לפיו נדון כל אחד מן הנאשמים לקנס בסך 600 ש"ח.

ד.         המערער מיאן להשלים עם התוצאה, ומכאן הערעור המונח בפנינו הגם שבמבוא להודעת הערעור נכתב במפורש שהערעור מוגש על גזר הדין של בית משפט קמא, ולא על הכרעת הדין.