פסק-דין בתיק עפ 2247/08

1.                 זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת א' זיסקינד) בת"פ 4533/06. ביום 22.3.07 הורשע המערער, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף  379 בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק; ו היזק במזיד, לפי סעיף 452 לחוק. ביום 10.2.08 גזר בית המשפט על המערער שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות; מאסר על תנאי לתקופה של שלושה חודשים, והעמדה למבחן למשך שנה, שבמהלכה ישולב בטיפול למניעת כעסים.

2.                 על פי כתב האישום המתוקן, ביום 27.7.06, בביתם, תקף המערער את אשתו (להלן - המתלוננת) לאחר שביקשה להיפרד ממנו. המערער תפס אותה בכתפיה, זרק אותה על הרצפה והצמיד פניה לרצפה באמצעות ברכו. משאמרה המתלוננת למערער כי תפנה למשטרה, הכניסה לשירותים, נעל את הדלת מבחוץ, אמר לה שתמות בפנים, לקח את שתי בנותיהם, בנות החודשיים והשלוש, שהיו עדות למעשה, ועזב את הבית. המתלוננת נחלצה מהשירותים על ידי פירוק חלון, והזעיקה את המשטרה. כעבור מספר דקות חזר המערער לבית עם הבנות. משהודיעה לו המתלוננת כי הזעיקה את המשטרה, השיב לה כי אם תבוא המשטרה הוא ירביץ "להם", נכנס לחדר עם בתו הקטנה וסירב לצאת ממנו אף לאחר שהמשטרה הגיעה. בעת שהותו בחדר ניפץ המערער תמונה של בני הזוג שהייתה מצויה שם.

3.                 בית המשפט הרשיע, כאמור, את המערער בעבירות שיוחסו לו. בגזר הדין התייחס בית המשפט לנסיבות בהן בוצעו העבירות, כמו גם לכך שלמערער אין הרשעות קודמות. כן נדרש בית המשפט לתסקיר שירות המבחן שהמליץ להימנע מהרשעת המערער, הן בהתחשב בכך שלוקח הוא אחריות על מעשיו, הן בהתחשב בכך שהמתלוננת מסרה כי אינה חוששת ממנו עוד, והן מפני שהרשעתו תפגע בסיכוייו להגר לקנדה יחד עם המתלוננת. בית המשפט קבע, כי לאור האלימות הקשה והמשפילה בה נקט המערער כלפי המתלוננת, יש להרשיעו. בית המשפט הוסיף, כי רצונם של בני הזוג להגר לקנדה אינו מהווה נימוק המצדיק סטייה מהכלל לפיו מי שנקבע לגביו כי ביצע עבירה פלילית - דינו הרשעה.

4.                 ב"כ המערער טוען, כי הרשעתו של המערער תחסום את רצונם של בני הזוג להגר לקנדה, שם למתלוננת אפשרות לתעסוקה מתאימה יותר ושם צפוי לה עתיד טוב יותר. בעניין זה ביקש ב"כ המערער (לאחר הדיון בפנינו) לצרף דף מאתר האינטרנט של רשות ההגירה הקנדית, לפיו מי שמבקש להגר לקנדה נדרש להמציא "police certificate". לטענתו, תיקים שהסתיימו ללא הרשעה אינם נכללים בגדר מסמך זה, כך שאם תבוטל הרשעתו של המערער תיפתח בפני בני הזוג האפשרות להגר לקנדה. בנוסף טוען ב"כ המערער, כי טעה בית משפט קמא משלא אימץ את המלצת שירות המבחן, להימנע מהרשעה, ומשלא הביא בחשבון את עדותה של המתלוננת ואת האפשרות שגזר הדין עלול להרתיע נשים מלהתלונן כנגד אלימות בעליהן. לחיזוק דבריו, הגיש לנו ב"כ המערער את מאמרן של עו"ד הדר דנציג-רוזנברג וד"ר דנה פוגץ' " 'כשאהבה כואבת': על דילמת ההתחשבות בבקשתן של נשים החיות בצל האלימות להקל בענישת הפוגע" (עתיד להתפרסם במחקרי משפט 2009); להלן - כשאהבה כואבת). במאמר זה הציעו המחברות המלומדות לאפשר לנפגעת מעבירת אלימות במשפחה מעמד בשלב הטיעונים לעונש, אף אם תבקש להקל בעונשו של הנאשם. לשיטתן, "תסקיר נפגעת" הוא אמצעי רצוי ומועיל ביותר להבאת עמדתה של המתלוננת בפני בית המשפט באשר לעונש שיש להטיל על הבעל האלים, בנסיבותיו של מקרה נתון. ב"כ המערער מוסיף, כי עמדתה העונשית של המשיבה גובשה מבלי שנשקל אינטרס השיקום וההעצמה של המתלוננת ומבלי שנשמעה עמדתה. משכך, כך ב"כ המערער, נפל בה פגם מינהלי המקים למערער הגנה מן הצדק, כשהסעד המבוקש על ידו הוא ביטול עמדתה העונשית של המשיבה, קרי: ביטולה של הרשעת המערער, ולמצער, ביטול עמדתה העונשית של המשיבה תוך מתן הנחיות לגבש עמדתה מחדש.

5.                 בראשית דבריה טוענת ב"כ המשיבה כי אל לו, לב"כ המערער, להציג טיעונים בשמה של המתלוננת, שאינה צד להליך הפלילי, ועניינה מגולם במכלול האינטרסים שאותם מייצגת המדינה כמאשימה במשפט פלילי. ב"כ המשיבה מוסיפה, כי בשקלה את עמדתה העונשית, נשקל אף רצונה של המתלוננת, אותו הביעה במכתב ששלחה לתובע. לטענתה, התחשבותו של בית המשפט בדעתה של המתלוננת התבטאה בכך שהגם שהמערער נהג כלפי המתלוננת באלימות קשה, לא נגזר עליו עונש מאסר לריצוי בפועל. המשיבה מוסיפה, כי על בית המשפט לשקול גם את האינטרס הציבורי שמדינת ישראל אינה מייצאת עבריינים, ולא גורמת בידיעה מכוונת למחיקת הרשעה כדי לאפשר להם להסתיר זאת מרשות זרה.

6.                 ככלל, משהוכח כי נאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו יש להרשיעו בדין. לכלל זה מספר חריגים. סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מסמיך בית משפט שהרשיע נאשם, לבטל את ההרשעה במסגרת גזר הדין, אם ראה להטיל עליו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. בנוסף, סעיף 71א(ב) לחוק העונשין מסמיך בית משפט אשר קבע כי נאשם ביצע עבירה, ליתן צו לביצוע עבודות שירות אף בלא הרשעה. סמכות דומה מוקנית לבית המשפט, בתנאים מסוימים, אף בסעיף 1(2) לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969.

7.                  בפסיקה נקבע, כי השימוש בסמכות זו ייעשה אך במקרים חריגים ומיוחדים בהם עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין עוצמת הפגיעה הצפויה לנאשם, באם יורשע, לבין האינטרס הציבורי שיש בהרשעת נאשם שאשמתו הוכחה:

"משמתבקש בית ^-המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.

כנגד השיקול הציבורי נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם - טיב העבירה שעבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מהרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך ^-כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות ^-דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה (ראו ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 682, 690 וההפניות שם וראו גם ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין (לא פורסם, 4.7.07))."

בעבירות של אלימות במשפחה, בשל הקירבה בין הקורבן לעבריין, יש לשקול בגדר מאזן השיקולים האמור אף את עמדת קורבן העבירה ואת הנזק הצפוי לו מההרשעה, שכן לעונשו של העבריין ולהרשעתו, השפעה ישירה על מהלך חייו של הקורבן. דברים אלו עולים בקנה אחד אף עם דעתן של כותבות המאמר דלעיל "כשאהבה כואבת".

8.                 ומן הכלל אל הפרט. המערער נהג כלפי המתלוננת באלימות קשה ומשפילה, תוך שהוא כולא אותה בשירותים. לקצינת המבחן הסביר המערער את התנהגותו בכך שבעבר התלוננה המתלוננת על אלימות שלו נגדה, וכדי לא להיות אלים כלפיה העדיף לנעול אותה כמתואר בכתב האישום. שירות המבחן גם התרשם כי המערער אינו מבין את חומרת מעשיו וכי יש לו קושי להתמודד עם כעסים ותסכולים. נראה כי בבסיס המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעת המערער, עמדה הכרתו באחריותו לביצוע העבירה, התחייבותו לעבור טיפול ורצונם של בני הזוג להגר לקנדה. בנוסף, התבסס התסקיר על שיחה שקיימה קצינת המבחן עם המתלוננת. בשיחה הבהירה המתלוננת כי המתחים בינה לבין המערער נתגלעו על רקע פערים תרבותיים ביניהם, וכי בשנתיים האחרונות הכה אותה המערער מספר פעמים ועל רקע זה התנתה את המשך נישואיהם בהליכה לייעוץ זוגי, שהופסק בשל הקושי לממנו. בית המשפט התייחס אף הוא לעמדתה של המתלוננת ושמע את עדותה בשלב הטיעונים לעונש. בעדותה תיארה המתלוננת את הנסיבות שהובילו את בני הזוג לנקוט בהליכי הגירה לקנדה. לדבריה, מאז עלתה לישראל לפני כשש שנים לא מצאה עבודה, שכן העברית שבפיה אינה טובה. המתלוננת הוסיפה כי בזכות היותה דוברת צרפתית, אפשרויות העסקתה בקנדה מגוונות יותר וטובות יותר מאלו העומדות בפניה בישראל, ולכן חייה יהיו טובים וקלים יותר בקנדה.

9.                 לאחר ששקלנו את טענות הצדדים על רקע מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, באנו למסקנה כי מקרה זה אינו נכלל בגדר המקרים החריגים ומיוחדים המצדיקים סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך של הרשעת העבריין. ראשית, איננו סבורים כי הסיכוי התיאורטי שהמתלוננת תמצא עבודה בקנדה מצדיק את ביטול הרשעתו של המערער. במיוחד כך, נוכח העבירות החמורות בהן הורשע ונוכח התרשמותו של שירות המבחן כי אינו מבין את חומרת מעשיו. שנית, כלל לא ברור שרשות ההגירה הקנדית, בדונה בבקשת הגירה לקנדה, מתעניינת אך בשאלה האם המבקש הורשע בפלילים, להבדיל מפרטים אחרים הרשומים לחובתו, כגון צווי מבחן וצווי שירות לתועלת הציבור שניתנו בלא הרשעה (ראו סעיף 2(2) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981). ומכל מקום, אין זה מתפקידו של בית משפט ישראלי "להכשיר" אדם שהורשע בפלילים ולהסתיר מרשות זרה את מעשיו אך בשל רצונו להגר לאותה מדינה.

10.             נוכח דברים אלו, ברי כי לא נפל כל פגם בעמדתה העונשית של המשיבה, ומשכך לא קמה כל עילה להתערב בשיקול דעתה, מה גם שבית המשפט הוא זה שבסופו של יום מכריע האם לקבל עמדתה זו או לדחותה.

11.             כללו של דבר: בדין הרשיע בית המשפט קמא את המערער ולא נמצאה לנו כל עילה להתערב בכך. הערעור נדחה.

ניתן היום ג' בתמוז התשס"ח (6.7.2008).

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בפקסימיליה.

_____________                  ______________                 _____________

דוד חשין, סגן נשיא                   עוני חבש, סגן נשיא                   יוסף שפירא, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: