פסק-דין בתיק עפ 2236/07

בפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה מיום 18/3/07 שניתנה במסגרת ת"פ 4721/99, במסגרתה דחה בית המשפט קמא, באופן חלקי, בקשה שהוגשה על ידי המערער, הנאשם בת"פ 4721/99 הנ"ל, לעכב את ביצועו של פסק הדין נשוא התיק הפלילי.

הרקע העובדתי פורט בהרחבה בהחלטתו של בית משפט קמא. בתמצית יצויין כי מדובר בגן אירועים הפועל מזה כ-15 שנה. בשנת 1992 ניתן לגן האירועים היתר לפעול במסגרת של שימוש חורג. במקביל ניתן גם רישיון עסק. לאחר שלא הוסדרה חוקיות הפעולה במקום הוגש עוד בשנת 1999 כתב האישום הנ"ל. ביום 9/11/00, במסגרת של הסדר טיעון, נמחק מכתב האישום בבית משפט קמא אחד הנאשמים והמערער נותר כנאשם. במסגרת אותו גזר דין מוסכם אשר הביא לידי ביטוי הסדר טיעון ניתן צו הריסה וכן צו לאיסור שימוש במבנים נשוא כתב האישום. ביצוע גזר הדין עוכב ל-24 חודשים מיום גזר הדין. במקביל אושר המשך שימוש חורג. במהלך שנת 2001 הגיש המערער בקשה נוספת לשימוש חורג לתקופה של חמש שנים נוספות וזאת בהסתמך על תוכנית מתאר חדשה שהוגשה לאיזור. המשיבה אישרה את בקשתו לשימוש חורג ובמקביל הציעה לו להגיש תוכנית נקודתית לגן האירועים. על החלטה זו המתירה שימוש חורג לתקופה של חמש שנים הוגש ערר לוועדה המחוזית וזאת על ידי בעלים של מקרקעין גובלים, הגב' חנה היימס. ועדת הערר המחוזית קיבלה את הערר וקבעה כי לא ניתן להאריך את משך השימוש החורג וכי ההליך הנכון הוא לשנות את יעוד המקרקעין של גן האירועים.

המערער הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים שבחיפה ועתירתו נדחתה, לאחר שנקבע שהחלטת וועדת הערר ניתנה כחוק ואין עילה להתערב בה (עת"מ 686/02). על פסק הדין הנ"ל הוגש ערעור לבית משפט העליון שנדחה (עע"מ 9914/03). באותו פסק דין מיום 17.3.05 התריע בית המשפט העליון על העובדה שניתנו היתרים חוזרים ונשנים לשימוש חורג וזאת מבלי שניתן היתר כחוק למבנה. הדרך הראויה להסדרה של חוקיות בניה היא בדרך של שינוי ייעוד ואין מקום להמשיך ולהנציח פעילות אשר לכאורה אינה מתיישבת עם יעוד של מקרקעין בדרך של מתן היתר לשימוש חורג לאורך שנים.

חרף פסק דינו של בית משפט העליון בעע"מ 9914/03 לא ננקטו כל פעולות להפסקת השימוש הנעשה במקרקעין. בהמשך הוגשה עתירה נוספת על ידי הגב' היימס בעת"מ 3190/06 של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. ביום 18/2/07 הורה בית המשפט לוועדה המקומית לתכנון ולבניה לאכוף את הצווים אשר קיבלו תוקף של פסק דין במסגרת הסדר הטיעון מיום 9/11/00 ולפנות לשם כך בבקשה מתאימה לבית משפט השלום כאשר יקבע את אופן ביצוע הצווים. בית המשפט לעניינים מנהליים חזר בפסק דינו בעתירה הנ"ל על הדברים שכבר נאמרו בפסיקתו הקודמת של בית משפט העליון לפיה אין להותיר על כנו מצב שבו קיימים צווים אופרטיביים של בית המשפט שהלכה למעשה אינם נאכפים. בהתאם גם הורה בית המשפט לעניינים מנהליים לוועדה המקומית לפעול לאכיפת הצווים הנ"ל.

ביום 18/3/07, ולאחר שהתקיים הדיון בבית המשפט השלום, דיון שכאמור נקבע בהמשך להחלטות בית המשפט לעניינים מנהליים בעת"מ 3190/06, ניתנה החלטה על ידי בית משפט השלום. בית המשפט קבע כי בנסיבות שנוצרו קיים סיכוי כי בסופו של יום ינתן היתר לגן האירועים במסגרת התוכנית שהוגשה לשינוי ייעוד. בהתאם, וכדי שלא יגרם נזק בלתי הפיך, הורה בית משפט השלום לעכב את ביצוע ההריסה עד ליום 1.1.08, דהיינו לתקופה של שנה וחצי, הכל תוך הפקדת ערבויות כספיות מתאימות לביצוע צו ההריסה אם וכאשר לא יאושר שינוי הייעוד בהתאם לבקשה שהוגשה. בכל הנוגע לצו לאיסור השימוש במבנים, ציין בית משפט השלום כי בשים לב לפסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים אין מקום לאפשר עוד המשך שימוש במבנים ובמקרקעין לכל מטרה, כל עוד לא ישונה ייעוד המקרקעין.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. יצויין כי יחד עם הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין. בית המשפט קבע את הערעור לשמיעה במועד סמוך להגשתו. הצדדים ביקשו הסכמה לפיה לא ינקטו פעולות לביצוע צו ההריסה במשך התקופה שעד למתן פסק דין וזאת בלא שניתן צו לעיכוב ביצוע. הדיון נדחה מערב הפסח עד לאחר פגרת הפסח וביום 11.4.07 נשמעו טיעוני הצדדים.

לאחר ששמעתי את מכלול הטיעונים הגעתי אל המסקנה כי דין הערעור להידחות.

לאחרונה עמד על כך בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין בענייני תכנון ובניה ורישוי עסקים והתריע בפני התופעה, שתחת מעטה של הארכת ההליכים השיפוטיים ניתנת בפועל לגיטימציה להנצחת הפעילות הבלתי חוקית. צוין בשורה של פסקי דין שיש למגר תופעה זו ולהקפיד באכיפת החוק באופן שבו לא ישמשו ההליכים המתמשכים ככלי להנצחת הפעילות הבלתי חוקית בשטח. בית המשפט העליון הבהיר כי תופעה זו של הנצחת בניה בלתי חוקית או שימוש חורג או הפעלת עסקים ללא רישוי לאורך זמן בדרך של הארכת מועדים לביצועם של צווים שיפוטיים, מערערת את בסיס קיומם של מוסדות התכנון והבניה ואת עצם שלטון החוק. ראה:

ע"פ 6720/06, דהרי ואח' נ. מדינת ישראל ואח', תק-על 2006(3) 2922 ;

בג"צ 6309/06, מושב הודיה - אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות ואח' נ. מנהל מקרקעי ישראל ואח', תק-על 2006(3) 3751 ;

בג"צ 8379/06, ח"כ רוברט איליטוב ואח' נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז ואח', תק-על 2006(4) 1605.

יצוין כי פסקי הדין הנ"ל ניתנו בשאלות שונות שעניינן אכיפת חוקי תכנון ובניה, ואולם בכל פסקי הדין חזר בית המשפט העליון והבהיר שאין לאפשר המשך תופעה לפיה משמשים הליכים שיפוטיים שונים לעיכוב ביצוע של צויים שיפוטיים ומנציחים בפועל את עבירת הבניה בשטח. עוד יצויין כי שניים מפסקי הדין הנ"ל ניתנו במקרים דומים של גני אירועים הפועלים ללא היתר. בית המשפט העליון קבע כי הנצחת הפעילות בדרך של מתן היתר לשימוש חורג או הארכת מועד לביצוע צו בבקשות לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה מהווה שימוש שלא כדין בחוק והנצחת פעילות בלתי חוקית, באופן המערער את מוסדות אכיפת החוק בכלל ואכיפת חוקי התכנון והבניה בפרט.

בעניין נשוא הערעור שבפני ניתנה גם החלטה ברורה ומפורשת על ידי בית המשפט העליון הן בפסק הדין בעע"מ 9914/03 והן בפסק הדין שבעת"מ 3190/06. המערער לא הצליח להצביע בפני בית משפט קמא, וגם לא בפני, כי ארע שינוי משמעותי במצב המשפטי והעובדתי המצדיק המשך של עיכוב ביצוע צווי בית המשפט שכאמור ניתנו במסגרת של הסדר טיעון עוד ביום 9/11/00 ולא בוצעו עד היום.

הוועדה המקומית לא ערערה על החלטתו של בית משפט קמא שלא להורות על ביצוע צווי ההריסה.

השאלה היחידה המתעוררת במקרה זה האם החלטתו של בית משפט קמא לפיה יש מקום לעכב את ביצוע צווי ההריסה מובילה אל המסקנה כי דין דומה צריך להיות גם לעניין המשך השימוש החורג. סבור אני כי התשובה בעניין זה שלילית.

בית משפט קמא מצא לנכון להגיע אל תוצאה שיש בה מחד אכיפה של החוק במובן זה שלא ינתן צו המאפשר את המשך הפעילות הבלתי חוקית בשטח, וזאת כל עוד לא הושלם הליך שינוי הייעוד. עם זאת בחר שלא ליתן צו שיש בו כדי ליצור עובדות סופיות שעניינן הריסה. למעשה ניסה בית משפט קמא לאזן בין הצורך לאכוף את החוק ובין הניסיון שלא לגרום נזק בלתי הפיך למערער, אם בסופו של דבר יאושר שינוי הייעוד. הליכה זו, לפנים משורת הדין, לטובת המערער, אין בה כדי להצדיק חריגה ממדיניות מפורשת שקבע בית המשפט העליון בכלל ומהוראות מפורשות שניתנו הן על-ידי בית המשפט העליון והן על-ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, בהתייחס לגן הארועים נשוא ההליך שבפני.

בסיכומו של דבר, סבור אני כי בשורה של פסקי דין שהפכו חלוטים, הורו בתי המשפט בערכאותיהם השונות לבצע את פסק דינו של בית משפט השלום מיום 9/11/00. אין עוד מקום להורות על עיכוב ביצוע נוסף, זאת כל עוד לא תתקבל החלטה במוסדות התכנון המכשירה את חוקיות פעולתו של גן הארועים.

אשר על כן ובסיכומו של דבר, אני מורה על דחיית הערעור.

כדי שלא יגרם נזק בלתי הפיך לאותם אלו שאולי כבר קבעו לערוך את חתונתם או ארועים אחרים בגן הארועים הנ"ל, אני מורה כי החלטתו של בית משפט קמא תכנס לתוקפה ביום 3/07/07 שעה 24:00 (י"ז בתמוז התשס"ז).