פסק-דין בתיק עפ 2187/07

השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיאה :

1.         הערעור הוא על גזר הדין של בית משפט השלום בחדרה מיום 19/2/07, בתיק פלילי 1219/04, לפיו הורשע המערער בעבירה של פציעה בעבירות מחמירות, ונגזר דינו לשישה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי לתקופה של שנה, ופיצויים למתלונן בסך 7,500 ש"ח.

2.         מלכתחילה הופנה הערעור גם לעצם הרשעתו של המערער - במובחן, מאי הרשעתו - לאחר הודאתו בעובדות המפורטות בכתב האישום. לחלופין, הופנה הערעור גם לרכיב המאסר בפועל.

            במהלך הדיון בפנינו, הצענו למערער להתמקד בשאלת אופן ריצוי עונש המאסר שהוטל. הסניגור והמערער עצמו קיבלו הצעה זו.

כתב האישום:

3.         על פי כתב האישום, שימש המערער במועדים הרלוונטיים כשומר בחברת שמירה. במסגרת עבודתו האמורה קיבל אקדח מסוג יריחו 9 מ"מ (להלן: האקדח ). ביום 16/11/02, סמוך לשעה 1:00 בבוקר, יצא המערער ממסיבה, לאחר ששתה שם לשוכרה והלך ברגל ברח' הרברט סמואל שבחדרה. משהרגיש שאין הוא יכול עוד להמשיך ולעמוד על רגליו, מאחר שראשו היה סחרחר עליו, התיישב על המדרגות ונרדם. זמן קצר לאחר המפורט לעיל, עבר במקום רוסלאן מקסודוב (להלן: המתלונן ) יחד עם חברו דניס קליז'ניקוב. משהבחין האחרון כי המשיב יושב על המדרכה כשראשו שמוט כלפי מטה, ניגש אליו ושאל אם הוא זקוק לעזרה. בתגובה, שלף המערער את אקדחו וירה במתלונן. כתוצאה מהירי נגרם למתלונן פצע וקרע בכף ידו הימנית, והוא נזקק לתפרים (כתב אישום בתיק פלילי 1219/06).

            לאחר הרשעת המערער על סמך הודאתו, ודחיית בקשת המערער שלא להרשיעו, דן בית המשפט את המערער לשישה חודשי מאסר בפועל וכן למאסר על תנאי ופיצויים למתלונן.

4.         בהודעת הערעור טען המערער, כאמור, לאי הרשעתו, על אף הודאתו. בתסקירים שהוגשו בעניינו של המערער נקבע שיש להתייחס אל האירוע, כתאונה, ואולי אף תאונה חמורה, אך אין להסיק מנסיבות האירוע כי מדובר בדפוס עברייני. עוד הדגיש המערער, כי לאור התסקיר החיובי, המצביע עליו כאדם נורמטיבי (איש מחשבים רציני מאוד), יש להורות כי העונש שנגזר עליו, יבוצע בדרך של עבודות שירות.

5.         בדיון שהתקיים ביום 17/5/07, על פי המלצת בית המשפט, הודיע ב"כ המערער כי הוא חוזר בו מן הערעור, ככל שזה נוגע לעניין אי ההרשעה, וכי הוא מתמקד בשאלת אופן ריצוי עונש המאסר בפועל. באותה ישיבה ציין המערער כי שילם את הפיצוי שהוטל עליו. לצורך השלמת טיעון, בנוגע לאופן ריצוי עונש המאסר בפועל, ביקש המערער להורות על חוות דעת הממונה. המשיבה התנגדה לדחייה וכן לערעור עצמו, וטענה כי יש לאשר את פסק הדין שניתן. למרות האמור, הורה בית המשפט בהחלטה שניתנה ביום 17/5/07 על הגשת חוות דעת הממונה, תוך הדגשה שחוות דעת זו, גם אם תהיה חיובית, תהא רלוונטית אם יחליט בית המשפט על ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, לרבות אפשרות לריצוי מאסר בפועל לחלק מתקופת המאסר.

6.         המערער חזר והפנה לתסקיר שירות המבחן שניתן בבית משפט השלום, וכן הצביע על היות המערער אדם נורמטיבי העובד כאיש מחשבים. האירוע התרחש לפני כ- 5 שנים, כשהיה בן 22, וכי יש להגדיר את האירוע, כתאונה. עוד הדגיש המערער את עברו הנקי לצד ההווה הנורמטיבי, וכי לא נפתחו נגדו תיקים נוספים, פרט לאירוע נשוא כתב האישום.

            המשיבה חזרה והדגישה את האספקט הציבורי ואת הצורך בגורם ההרתעתי, גורם שיש לתת לו את מלוא המשקל כאשר מדובר בעבירה חמורה של שימוש בנשק שלא כדין - פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין.

            השלמת טיעוני הצדדים נעשתה ביום 14/6/07 לאחר הגשת התסקיר, והצדדים חזרו ופירטו טיעוניהם. עוד נבהיר כי לתיק התקבלה חוות דעת חיובית של הממונה על עבודות השירות.

7.         לאחר התלבטות מסויימת, במיוחד לאור חומרת העבירה בה הורשע, ועל אף שסברנו תחילה כי יש מקום להטיל על המערער עונש מאסר בפועל, לפחות לגבי חלק מתקופת המאסר של שישה חודשים, בשל הגורם ההרתעתי הנדרש, בעבירות מן הסוג האמור, הגעתי לידי מסקנה כי באיזון הנכון בין ההגנה על האינטרס הציבורי, שיכול שיקבל ביטוי בהטלת עונש, שהוא מאסר בפועל, לבין ההתחשבות בנסיבות הספציפיות של המשיב, כשאין מניעה לתת משקל יתר לנסיבותיו האישיות, יש להורות על ריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות (על חשיבות עקרון הענישה האינדיבידואלית, המביאה בחשבון את נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם ועל נסיבות בהן גובר הפן השיקומי על פני שיקולי הרתעה, לעניין אופן ריצוי העונש ראה: רע"פ 402/01 אבו גאנם נ' מ"י, פ"ד נו (3) 138).

במקרה דנן, הגורם ההרתעתי יישמר מכוח הרשעתו של המערער, ואולם, ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו כמאסר בפועל, ולו לגבי חלק מתקופת המאסר שהוטלה עליו,  עלול לפגוע במערער באופן משמעותי, עד כדי פגיעה ממשית ביכולת שיקומו וחזרתו לחיים נורמטיביים. 

אכן, לא נעלם מעיננו כי מדובר בשימוש בנשק, שהיה ברשותו של המערער בעת היותו מועסק כשומר. המערער הוא שהכניס עצמו למצב מסוכן, בכך שהשתתף במסיבה ושתה שם לשוכרה, עד כדי אי היכולת לחזור לביתו. עוד אנו ערים לחומרה במעשיו, שמיד לכשהתעורר, עקב נגיעת אחר בו, השתמש מיידית בנשק, ואף ירה בו, באופן שהמתלונן נפגע מן הירי.

ואולם, כפי שהובהר, טעמים אלה, הם שהיו בסיס להחלטתו של בית המשפט לעצם ההרשעה, לאחר דחיית בקשת הסניגור לאי הרשעתו.

8.         על המערער הוטל כאמור עונש מאסר בפועל של שישה חודשים. המדובר במאסר ראשון, כאשר מדובר באדם צעיר, נורמטיבי, שהבין את חומרת מעשיו, מיד בסמוך לאחר שהתפכח. העבירה בוצעה לפני כ-5 שנים. במהלך כל התקופה שקדמה לביצוע עבירה זו, וכן במהלך הזמנים שלאחר הרשעתו, לא יוחסו למערער עבירות נוספות. 

9.         משהגענו לכלל מסקנה, כי ניתן להשיג את מטרת ההרתעה, בעצם ההרשעה ובהטלת עונש של מאסר בפועל, לגבי שימוש בנשק על ידי מי שנמצא במסגרת חברתית נורמטיבית, שאין זו אלא הרשעתו הראשונה, וכי ניתן לראות את האירוע כתאונתי, הרי שבנסיבות אלה, ניתן לתת משקל יחסי גבוה יותר, לפגיעה האפשרית בנאשם ולמשמעות ריצוי עונש המאסר במוסד כליאה. בכך יש כדי ליצור את האיזון הנכון בין ההרתעה, כמטרת הענישה, לבין הנתונים הספציפיים המאפיינים את הנאשם והצורך בהתחשבות בהם.

מן הטעמים שפורטו לעיל, ובנסיבות העניין, המלצתי היא, לקבל את הערעור ולהורות כי עונש המאסר של שישה חודשים ירוצה בעבודות שירות.