פסק-דין בתיק עפ 2151/07

השופט ר' שפירא:

בהמשך, יכונה הנאשם בבית משפט קמא כ"מערער" והמדינה כ"משיבה".

בפנינו מונחים שני ערעורים, ערעור וערעור שכנגד, על פסק דינו של בית משפה השלום בחדרה (פ 2313/04 כב' השופט א' קפלן), בו הרשיע בית המשפט קמא את המשיב בעבירות של החזקת נשק ותחמושת, עבירות בניגוד לס' 144(א) רישא + (ג)(1) ו- (ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"). בית המשפט קמא השית על המערער (המשיב שכנגד) עונש של 15 חודשי מאסר, מתוכם 5 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור על הסעיפים בהם הורשע בתיק. כן נגזר על הנאשם לשלם קנס בסך 3,000 ש"ח או חודש מאסר תחתיו.

המערער מערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין ואילו המדינה מערערת על קלות העונש שהוטל על המערער.

העובדות וטענות הצדדים:

ביום 13.7.04 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו שתי עבירות נשק, האחת בניגוד לס' 144(א) רישא + (ג)(1) לחוק העונשין והשנייה בניגוד לס' 144(א) רישא + (ג)(3) לחוק העונשין.

על-פי האמור בכתב האישום ביום 7.5.01 החזיק הנאשם בביתו ובחצרו 3 אקדחים, 3 נרתיקים לאקדחים, מחסניות ותחמושת שונה הכוללת כדורים בקטרים שונים.

בין היתר טען ב"כ המערער במסגרת הערעור, כי יש לזכות את המערער מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. לטענתו של הסנגור, האקדח שנמצא על אדן החלון לא שייך לו וממילא הגישה לאדן החלון הינה קלה כך שלטענתו יתכן והיה אדם אחר אשר הטמין את האקדח על אדן החלון. באשר לשאר התחמושת שנמצאה בסמיכות למקום מגוריו של המערער ועליה נמצאו טביעות אצבעותיו של המערער, טען הסנגור כי המדובר ב"מזבלה" שכונתית והתחמושת נמצאה באותו שטח. באשר לטביעות האצבע טען הסנגור, כי התחמושת נתפשה בקופסה לא מקורית ויתכן והנאשם נגע באותה קופסה וזרקה ל"מזבלה" ואדם אחר עשה שימוש באותו קופסה.

ב"כ המערער טען עוד, כי בנו היה חשוד גם הוא אך לא ננקטה נגדו פעולה חקירתית כל שהיא. הוסיף וטען, כי היה על בית המשפט קמא לחשוף את המקור המודיעיני מכיוון שזה חיוני להגנתו כך טען.

באשר לגזר הדין, טען הסנגור כי בית המשפט קמא החמיר בעונשו של המערער הן בהטלת עונש המאסר והן בהטלת הקנס הכספי.

ב"כ המדינה טענה, בין השאר, כי בית המשפט קמא טעה שעה שהטיל על המערער עונש קל אשר לא משקף את חומרת מעשיו בשים לב להתרחבות התופעה של אחזקת נשק חם ללא רישוי ובשים לב לעברו של המערער הכולל עבירות אלימות.

דיון:

באשר להכרעת הדין.

צדק בית המשפט קמא שעה שהרשיע את המערער בהחזקת האקדח שנמצא על אדן החלון בחדר השינה בביתו. עיון בתמונות המופיעות בלוח הצילומים (ת/2 במוצגים של בית המשפט קמא) מלמד, כי המדובר בחלון חדר השניה בדירת מגורי המערער הנמצא בקומה עליונה שהגישה אליו מחוץ לבית הינה בעייתית וקשה.

גם הטענה, כי החלון אינו אטום מבפנים לא מצאתי לה תימוכין בחומר הראיות. עד התביעה רס"ר אלי קדוש ציין בעדותו בבית המשפט כי: "בדו"ח החיפוש רשום בהערות שבמהלך החיפוש בחדר השינה נפתח על ידי אחד השוטרים..והחלון התפרק" (עמ' 8 לפר'). גם עד התביעה רס"ר יוסי כברה, כאשר נשאל אם החלון היה אטום הוא ציין "אני רשמתי שאני פתחתי את החלון, אני לא יודע איזה פעולות בוצעו בחלונן לאחר מכן, אבל בזמן החיפוש החלון היה ניתן לפתיחה" (עמ' 34 לפרו). הנה כי כן, היה ניתן לפתוח את החלון ולהגיע לאותה אדן עליה נמצא האקדח. אוסיף, כי גם אם הייתה תקלה בחלון או פגם כל שהוא המקשה בהזזת החלון או בפתיחתו, הרי שעדיין לא ניתן לומר כי המדובר בחלון אטום מציד חדש המגורים.

אמנם המערער טען וטוען לשלל השערות וספקולציות הסברים כאלה ואחרות לגבי הימצאות האקדח על אותה אדן. אך גם להשערות וספקולציות ישנו גבול ואין השכל הישר יכול לסבול את ההשערות השונות שהועלו על-ידי המערער.  מדובר בחלון חדר השניה בו הוא חי. הגישה לאחרים לאותו חלון קשה ובנסיבות כפי שתוארו בהכרעת דינו של בית משפט קמא לא מצאתי עילה להתערב בממצאים שבעובדה בעניין היכולה להגיע למקום בו נתפס האקדח, וכפועל יוצא מכך המסקנה כי האקדח שיך למערער.

באשר להרשעת המערער באחזקת אמל"ח באחד המאגרים שנתפסו ליד ביתו של המערער (המאגר השני מתוך שלושת המאגרים שנתפסו) ובתוכו נמצאו קופסאות תחמושת 9 מ"מ ושקית ניילון עם 7 כדורים 7.65 מ"מ, סבורני שיש לקבל את ערעורו ולזכותו מחמת הספק.

הראיה המרכזית עליה התבססה הרשעתו של המערער בעניין זה הייתה חוות הדעת הקובעת, כי טביעות האצבע שנמצאו על הקופסה בה היו עטופים הכדורים בקוטר 9 מ"מ זהות לטביעות אצבעותיו של המערער. בית משפט קמא ציין כי הכדורים הם מאותו סוג שמשמש את האקדח שנתפס על חלון חדר השניה. בנסיבות אלו, בשים לב לקרבה לבית המערער, הגיע בית משפט קמא אל המסקנה כי הכדורים הנ"ל שיכים למערער. 

אף שאני סבור, כי אין המדובר ב"מזבלה" שכונתית כפי שטען זאת הסנגור, אלא המדובר בחלקה של שטח פתוח הנמצאת בקרבת ביתו של המערער, שעל פניו הצטברו בה עם הזמן שאריות ניילון ונייר (כפי שמופיע בצילומים ת/2), סבור אני כי יש לקבוע כי קים ספק סביר בקדשר שבינו לבית התחמושת שנתפסה במקום.