פסק-דין בתיק עפ 2124/07

א.         הערעור שבפנינו הוא על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט מ. אלטר) מיום 11.1.07 בת.פ: 2809/06 לפיו נדון המערער, יליד שנת 1974, לחמישה חודשי מאסר לריצוי בפועל ול-8 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים.

ב.         הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

כנגד המערער הוגש כתב אישום בו נטען (בהתאם לכתב האישום המתוקן) שבתאריך 8.8.03 תקף המערער בביתו את רעייתו - המתלוננת באופן שהיכה אותה באגרופים ובסטירות בראשה.

בתאריך 29.7.06 בביתו תקף המערער את המתלוננת באופן שסטר לה על פניה וראשה, וכן דחף אותה.

נטען שבמעשים אלה תקף המערער את המתלוננת בשתי הזדמנויות שונות בנסיבות חמורות הנעוצות בעובדה שהמתלוננת היא אשתו.

המשיבה ייחסה למערער עבירה של תקיפה סתם כלפי בת זוג, עבירה לפי סעיפים 379+382 (ב)(1) של חוק העונשין.

ג.          בישיבת בית משפט קמא מיום 22/8/06 ולאחר שכתב האישום תוקן, הודה המערער בעובדותיו של כתב האישום המתוקן, והורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

הוזמן תסקיר שירות המבחן. ב"כ המשיבה הסבירה כי עמדתה לעניין העונש תישקל לאחר קבלת התסקיר.

בתסקיר שירות המבחן מיום 5.10.06 צויין שהמערכת הזוגית בין המערער ורעייתו היתה מבוססת על אלימות מתמשכת. המערער המשיך לשתות אלכוהול ונהג לחזור שיכור בשעות המאוחרות של הלילה. המערער לא היה מוכן ליטול אחריות לביצוע העבירות נשוא כתב האישום, המעיט מחומרת העבירות והשליך את האחריות על רעייתו ומשפחתה. שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה כלשהיא.

ד.         בישיבת הטיעונים לעונש בפני בית משפט קמא ביום 17.10.06 הדגיש הסניגור, בין היתר, שאין למערער עבר פלילי, זו מעידתו הראשונה והוא הודה בהזדמנות הראשונה. בני הזוג, כך נטען, עשו סולחה, רעייתו חזרה לביתה, והיחסים בין בני הזוג טובים. המתלוננת עצמה אמרה לבית המשפט קמא שהיא מבקשת ליתן למערער עוד הזדמנות ולפתוח דף חדש ביחסים עם המערער, והוסיפה שבני הזוג טרם חזרו לחיות ביחד הואיל ולפי תנאי השחרור אסור לו לחזור הביתה.

ה.         בהחלטתו מיום 23.10.06 ציין בית המשפט קמא שמאז 29.7.06 חיים הצדדים בנפרד ולכן אין כל אפשרות להעריך את מידת המסוכנות של המערער לרעייתו בעתיד.

לא ניתן לשלול קיומו של החשש שהמערער יהא שוב אלים כלפי רעייתו. לכן, החליט בית משפט קמא לדחות את מתן גזר הדין במספר חודשים במהלכם יתאפשר למערער לחזור ולהתגורר עם רעייתו וילדיו ובמהלך תקופה זו תיבחן התנהגותו ובסיומה יוגש תסקיר משלים.

ו.          תסקיר נוסף שהונח בפני בית המשפט קמא הוא מיום 17.12.06 בו צוין שמזה כחודשיים ומחצה מתגורר המערער עם רעייתו. שירות המבחן כותב בתסקיר זה שלדברי המתלוננת מאז החזרה הביתה אין אלימות פיזית מצד המערער אם כי קיימים מתחים.

עוד צויין שלפי מידע מן המחלקה לשירותים חברתיים בני הזוג משתדלים לשקם את חיי הזוגיות שלהם כשלעיתים מדווחת המתלוננת שהמערער חושד בה ומונע ממנה לצאת לבד מן הבית ולהשתמש בסלולרי שלה. המתלוננת "מוותרת" כדי למנוע חיכוכים עם המערער, ולשפר את היחסים הזוגיים.

לדעת שירות המבחן המערער מתקשה ליטול אחריות על מעשיו. התנהגות המתלוננת נובעת מתוך רגשי אשם, התנהגות המאפיינת נשים מוכות. מחד גיסא, מנסים בני הזוג לשקם את המערכת הזוגית, ומאידך גיסא, מתקשה המערער ליטול אחריות לגבי התנהגותו האלימה ומטיל את האחריות על רעיתו דבר הגורם למתחים ביניהם ומקשה עליהם לשפר את יחסיהם.

שירות המבחן מסיים את התסקיר מיום 17.12.06 בהתרשמות שהמערער בעל דפוסי התנהגות אלימים שגם כיום, לאחר החזרה הביתה, חושד ברעייתו ומגביל את תנועותיה ומנסה להעביר אליה את האחריות ולגרום לה להרגיש אשמה.

לדעת שירות המבחן המערער אינו בשל ואינו פנוי לבדוק את אורח חייו, את שתיית האלכוהול ואת הפן האלים באישיותו, ולכן נמנע שירות המבחן מכל המלצה לגביו.

ז.          בגזר דינו מיום 11.1.07 כותב בית משפט קמא שבמקרה זה מן הדין להחמיר עם המערער.

אמנם אין למערער הרשעות קודמות, אך אין זה מלמד על כך ששני מקרי האלימות בהם הודה המערער והורשע בהם הינם מקרים בודדים וחריגים. מן התסקירים עולה שלאורך שנות נישואיהם של בני הזוג (12 שנה) חוותה המתלוננת אלימות מתמשכת, כשברקע שתיית אלכוהול על ידי המערער וגילויי חשדנות כלפי רעייתו. אמנם בחודשיים ומחצה האחרונים מאז שבו בני הזוג לחיות ביחד, לא היו גילויי אלימות מצד המערער כלפי רעייתו, אך קיימים מתחים ביניהם.