פסק-דין בתיק עפ 2080/07

בהסתמך על סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אנו מודיעים על קבלת הערעור וזיכויו של המערער, מחמת הספק הסביר, מן העבירות המפורטות בכתב האישום נשוא פסק-הדין.

ס' נשיאה השופטת ש' וסרקרוג :

1.         הערעור הוא על פסק-הדין של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת א' קנטור), מיום 3/1/07 בת"פ 1975/04, לפיו הורשע המערער בעבירה של חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ונגזר עליו עונש של מאסר על תנאי, לתקופה של חמישה חודשים למשך שנתיים, והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה על-פי סימן ה/1 בפרק יא, וכן עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין. כמו כן חויב המערער בתשלום פיצוי למתלונן בסך של 1,000 ש"ח.

2.         הערעור הוא על ההרשעה, ולחלופין על כך שבית המשפט לא נמנע מהרשעת המערער, חרף הקביעה שביצע את המעשים המפורטים לעיל.

3.         במהלך הדיון בערעור, ולאור הטענה החלופית בכתב הערעור, ומאחר שלמערער אין רישום פלילי קודם, וכן לאור הרקע לאירוע נשוא כתב האישום, הציע בית המשפט לשקול אפשרות של הסדר בין הצדדים. לצורך כך נדחה הדיון מספר פעמים (ראה ההחלטות בתאריכים הבאים: 26/4/07;  10/5/07 ו- 17/5/07). למרות הדחיות החוזרות,  הודיע ב"כ המערער  כי לא עלה בידי הצדדים להגיע להבנה בנושא הערעור, וכי הוא עומד על חפותו, הכל כפי שפורט בהודעת הערעור. לפיכך, נדרשים אנו למתן פסק-דין.

כתב האישום :

4.         על פי המפורט בכתב האישום, ביום 5/4/02 בשעה 23:00 לערך, בישוב אעבלין, על רקע ויכוח, פגע המערער במזיד ברכב מסוג פג'ו 405 הנושא לוחית רישוי מספר 3003304 (להלן: הרכב ), באופן שאחז בידו מקל והיכה באמצעותו בשמשה הקדמית (צד הנהג) של הרכב. כתוצאה מהמתואר לעיל, נגרם לרכב סדק בחלק העליון של השמשה הקדמית, בצד הנהג. גובה הנזק היה בסך של 900 ש"ח. הבעלים של הרכב הוא עיזאם עבד ואפי (להלן: עיזאם ). בעת האירוע ישב בנו של עיזאם, איימן עיזאם (להלן: איימן או המתלונן ), בתוך הרכב.

פסק-הדין של בית משפט קמא :

5.         המערער כפר בעובדות כתב האישום וטען כי לא לקח חלק בויכוח שהתנהל בין המתלונן וחבריו לבין אביו, בעקבות הרעש שהקימו הראשונים בסמוך לביתם, וכי למעשה לא יצא מהחדר בו שהה יחד עם חברו אורון. מכאן שהכחיש, כי היה זה הוא שחבל במקל ברכב.

לאחר שמיעת הראיות, העדיף בית המשפט את גרסת עדי התביעה, מאחר שנתן בהם אמון. לאחר פירוט העדויות שהובאו בפניו, ותוך דחיית גרסת המערער וגרסת חברו אורון שהיה עימו, קבע בית המשפט, כי יש לדחות את גרסת המערער לפיה לא לקח כל חלק באירוע, ולהעדיף את עדות המתלונן והעד ג'ריס, לרבות עדותו של אבי המערער, לפיהם לקח המערער חלק באירוע, וכי הוא זה שחבל במקלו ברכב וגרם לנזק הנטען.

לעניין העונש, למרות שלמערער אין רישום פלילי, ולמרות שבית המשפט ציין, שבניגוד לעמדת התביעה, " לא מדובר בנסיבות חמורות של העבירה בגינה הורשע", דחה בית המשפט את בקשת הסנגור לשקול ביטול ההרשעה והפניית המערער אל שירות המבחן, לצורך כך. בית המשפט הותיר על כנה את ההרשעה וגזר על המערער  5 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך של 1,000 ש"ח.

הטענות בערעור :

6.         למעשה, אין המערער  מכחיש את קיומו של האירוע הנטען - גרימת נזק במזיד לרכב של עיזאם. ואולם, המערער גם אינו יכול לאשרו, מאחר שלטענתו לא נכח בעת האירוע. מכול מקום, המחלוקת מתמקדת בשאלת זיהויו של המערער, כמי שנכח באירוע, ובמיוחד כמי ששבר את שמשת הרכב.

לטענת המערער לא הוא שביצע את מעשה הנזק, ובכל מקרה לא הוכח, ברמת הוודאות הנדרשת, כי דווקא הוא זה ששבר את החלון. לכן ביקש לזכותו.

לחלופין, טען המערער, כי גם אילו הוכח ביצוע המעשה המפורט בכתב האישום על ידו, היה מקום להורות על של"צ ללא הרשעה, זאת, הן בהתחשב בנסיבות של העבירה בגינה הורשע, בנוגע לחלקם של המתלונן וחבריו כגורמים לתחילת הויכוח בינם, והן בהתחשב בנסיבותיו האישיות.

דיון בערעור :

7.         מעיון בכלל הראיות כפי שהובאו בבית משפט השלום, אכן עולה בעייתיות לגבי זיהויו של המערער כמי שביצע את מעשה החבלה ברכב. המסקנה המתבקשת לדעתי היא, כי יש לקבל את טענת המערער ולקבוע, כי אין בראיות שהוצגו, כדי לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת בהליך פלילי, כי אכן המערער היה זה שחבל בחלון הרכב.

עוד יש להעיר, כי לא ניתן להתעלם מן הטענה, שיתכן שהגנתו של המערער לא מוצתה. על אף שהמערער היה מיוצג עד תום פרשת התביעה ע"י עו"ד פרטי (עו"ד רסלאן), ביקש הוא  להשתחרר מייצוג, ובהסכמת המערער שוחרר ב- 13/7/05.  בתחילת פרשת ההגנה לא היה המערער מיוצג, ורק בהמשך מונה לו סנגור מטעם הסניגוריה הציבורית.

8.         לעניין נסיבות האירוע והגרסאות השונות, לרבות עדותו של אבי המערער - עדות שהייתה מהימנה על בית המשפט ואשר נתמכה בחלקה גם על ידי עדויות המתלונן והעד ג'ריס - ניתן לקבוע את הממצאים הבאים: ביום האירוע, 5/4/02, בסמוך לשעת חצות, עמד איימן יחד עם חברים אחרים, וביניהם ג'ריס, בסמוך לביתו של אביו של המערער, כאשר איימן וחבריו שמעו מוסיקה, שתו משקאות משכרים (ג'ריס על-פי עדותו שתה קולה) שברו בקבוקים וצעקו. אביו של המערער (או אביו של המערער עם שנים מבניו, שאינם המערער) יצא אליהם וביקש מהם להנמיך את עוצמת המוסיקה. איימן וחבריו היו באותה עת בתוך הרכב. בעקבות חילופי הדברים, נסע איימן ברכב יחד עם חבריו כ- 20 מ' קדימה. על פי עדותו של האב זרקו עליו איימן וחבריו אבנים.