פסק-דין בתיק עפ 189/05

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ר. יצחקי) בת.פ. 2044/02 ובת.פ. 1245/02, שהדיון בהם אוחד.

כתבי האישום שהוגשו כנגד המערער בתיקים הנ"ל ייחסו למערער שתי עבירות של ביצוע עבודות ושימוש, ללא היתר, לפי סעיפים 145(א), 204(א), 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ולפי תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967.

המערער הודה במיוחס לו בכתבי האישום והורשע.

המדובר בעבודות בניה באבו סנן כדלקמן: בניית מבנה בשטח של כ-33 מ"ר, המיועד לשמש לעסק; הכנת משטח הבנוי משכבת מצעים בשטח של כ-3,000 מ"ר, המיועד לשמש להפעלת שוק; ובניית גדר בטון באורך של כ-70 מ'. המערער השתמש במקרקעין הנ"ל "שימוש חורג" באזור המיועד למגורים.

כמו כן, המערער ועוד שלושה נאשמים נוספים בנו במקרקעין הנ"ל סככה בשטח 424 מ"ר ושתי תוספות לסככה בשטח של כ-300 מ"ר כל אחת. סה"כ היקף הבניה ללא היתר הינו כ-1024 מ"ר. העבודות בוצעו תוך חדירה לתוואי דרך מאושרת, ותוך עשיית שימוש חורג במקרקעין.

ביהמ"ש קמא ציין לחומרה את היקף הבנייה הכולל ואת העובדה שהמערער עשה דין לעצמו ובמשך תקופה של כשלוש שנים הפעיל שוק רחב מימדים באזור המיועד למגורים, דבר שגרם לאי נוחות לתושבי האזור.

לקולא שקל ביהמ"ש את העובדה שהוגשה בקשה להכשרת הבנייה וכי אם ייעשה שימוש בשטח בדרך של הפעלת חנויות, יינתן, כפי הנראה, היתר כדין. עוד ציין ביהמ"ש כי המערער הפעיל את השוק אחת לשבוע בלבד. כמו כן, נזקפו לטובת המערער הודייתו בהזדמנות הראשונה והעובדה שחלק מהבנייה (הגדר) נהרס על ידיו.

ביהמ"ש קמא סבר כי ככלל בנסיבות כאלה מן הראוי היה להטיל על המערער עונש מאסר בפועל. אולם, יש להתחשב בעובדה שבתיקים דומים אחרים המאשימה אינה עותרת כלל להטלת מאסר בפועל. לפיכך, גזר ביהמ"ש קמא על המערער את העונשים הבאים:

1. מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים,
2. תשלום קנס בסך 130,000 ש"ח או 600 ימי מאסר תמורתו,
3. תשלום כפל אגרות בנייה בסך 10,435 ש"ח,
4. צו הריסת המבנים עד ליום 19.06.05,
5. צו איסור שימוש במבנים לצורכי עסק, החל מיום 19.04.05,
6. התחייבות כספית ע"ס 40,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתה, להימנע למשך 3 שנים מביצוע עבירה בניגוד לחוק התכנון והבניה.

המערער מלין בפנינו על חומרת עונשו, ובעיקר על גובה הקנס שהוטל עליו. אליבא דהמערער, סכום הקנס שנגזר עליו, שהינו סכום הקנס המקסימלי הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, אינו עומד בפרופורציה לחומרת העבירות בהן הורשע. עוד טוען המערער כי טעה ביהמ"ש קמא כאשר התייחס למעשיו כאל שתי עבירות נפרדות, בכל הקשור לקביעת גובה הקנס. אליבא דהמערער, סכום הקנס שהוטל עליו מהווה ענישה כפולה בניגוד להוראות סעיף 186 לחסד"פ.

כמו כן, טוען המערער כי ביהמ"ש קמא לא ייחס משקל לנסיבותיו המיוחדות ולעובדה שהינו מפרנס יחיד של משפחה המונה 5 נפשות.

עוד סבור המערער כי טעה ביהמ"ש קמא בכך שייחס משקל לחומרה לעובדה שהפעלת השוק באזור מגורים פוגעת בתושבים, וזאת על אף שלא הונחה כל תשתית ראיתית המוכיחה את עובדת היותו של השוק מטרד לתושבים.

בנוסף, טוען המערער כי אין באפשרותו לעמוד בקנס כה גבוה, ומשמעות הדבר שיצטרך לרצות במקומו מאסר בפועל.

עוד מציין המערער כי אין לו הרשעות קודמות.