פסק-דין בתיק עפ 1479/05

המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן (פ' 2837/05 שלום טבריה) אשר הכיל 18 אישומים בעבירות של התפרצות וגניבת רכוש.

העבירות בוצעו לאורך תקופה של כ - 7 חודשים, בתקופה החל מיוני 2004 ועד פברואר 2005, במהלכה פרץ המערער, יחד עם אחרים, למבנים שאינם דירות מגורים בקיבוצים ובמושבים באיזור הצפון, לרבות לכלבו בקיבוצו, וגנב  משם יחד עם שותפיו, רכוש רב וכסף מזומן.

בית המשפט קמא (כב' השופט ד. פורת) גזר על המערער 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים בגין כל אחת מן העבירות בהן הורשע, קנס בסך 10,000 ש"ח ופיצוי למתלוננים בסך 20,000 ש"ח.

הערעור מכוון כנגד חומרת העונש, ועצם הרשעתו של המערער.

טוען ב"כ המערער כי טרם הרשעתו ביקש מבית המשפט קמא לקבל תסקיר שרות מבחן אשר יתייחס גם לשאלת ההרשעה. בית המשפט מצא לנכון להרשיע את המערער, אך קבע בהחלטתו כי ישקול ביטול ההרשעה לאחר קבלת תסקיר שרות המבחן.

בסופו של דבר - אין התייחסות בגזר הדין לשאלת ההמנעות מהרשעה ביחס למערער.

לגופו של עניין, נטען כי על בית המשפט קמא היה לנהוג כלפי המערער על פי "הלכת כתב ולהמנע מהרשעתו, שכן הוא עומד בקריטריונים שנקבעו בהלכה והמצדיקים סטיה מן הכלל המחייב הרשעה.

בעניין זה, מדגיש ב"כ המערער את גילו הצעיר של המערער, עברו, הודאתו וחרטתו. המערער, לטענתו, עמד בפני גיוס לצה"ל, לתפקיד פיקודי, ובשל הרשעתו קיבל פטור מן הגיוס.

המערער פנה לשרות הבטחון בבקשה לגייסו, אך נענה כי לאור עברו לא ניתן לאשר את בקשתו.

ב"כ המערער מבקש להדגיש את שיקולי שיקומו של המערער ולבטל הרשעתו במטרה לאפשר שילובו בחברה.

המשיבה מתנגדת למבוקש בערעור בהדגישה את חומרת העבירות אשר בוצעו לאורך תקופה, את ריבוי העבירות ואת העובדה שהמערער לא פיצה את המתלוננים עד כה, אף שכספי הגניבות הגיעו לעשרות אלפי ש"ח במזומן בנוסף לרכוש הרב שנגנב.

המערער יליד 20.2.1987, סיים לאחרונה 12 שנות לימוד בבית הספר התיכון ב"בית ירח",  ומתגורר עם משפחתו בקיבוץ גינוסר.

שרות המבחן פירט בתסקירו את נסיבותיו האישיות של המערער, אשר הביע בפניו חרטה מלאה על מעשיו, אך התקשה להסביר מה הניעו לבצע שורה של עבירות באורח שיטתי ומתוכנן.

שרות המבחן התקשה, חרף העדר עבר פלילי ואף שהתרשם  כי המערער מחובר היום לחומרת מעשיו, להמליץ על אי הרשעה, וזאת נוכח חומרת העבירות והחזרתיות שבביצוען לאורך תקופה.

שרות המבחן המליץ עם זאת, שלא להטיל על המערער עונש של מאסר בפועל.

המערער ביצע את מרבית העבירות בהיותו קטין, יחד עם אחרים, אשר מרביתם צעירים ממנו.

בית משפט קמא לא פירט אמנם בגזר הדין מדוע החליט שלא להמנע מהרשעת המערער, אך התייחס לשיקולי הענישה לכאן ולכאן, בפרט לנסיבותיהם האישיות של המערער ושותפו לכתב האישום, וכן ליחס ביניהם, בגדר שיקולי אחידות הענישה, וקבע כי אין הצדקה לאבחן ביניהם לעניין ההרשעה, וזאת אף שהשותף לעבירה בכתב האישום הורשע ב - 3 אישומים בלבד מתוך מסכת ההתפרצויות שבה היה מעורב המערער.

האינטרס הציבורי מחייב כי מי שנמצא אשם בדין יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל והסמכות הנתונה לבית המשפט להימנע מהרשעה יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. " שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפרה את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני החוק". (ע"פ 2796/03 - ברטי ביבס נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(3), 16 ,עמ' 23).

השיקולים שבאינטרס הציבורי שמים דגש על חומרת העבירה ונסיבותיה ועל האפקט הציבורי של ההרשעה. " הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיוידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי" (ע"פ 2083/96 - תמר כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(3), 337 ).