פסק-דין בתיק עפ 1397/06

בפנינו ערעור על קולת גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת, לפיו הוטל על המשיב עונש מאסר על תנאי בן יום אחד בלבד לתקופה של שנה, התנאי הוא שהמשיב לא יעבור עבירה של הפרת הוראה חוקית, וזאת לאחר שהמשיב הורשע על פי הודאתו בעבירה של הפרת הוראה חוקית.

המשיב ואשתו היו מסוכסכים, עד שביום 4/8/05 ניתן כנגד המשיב צו שאסר עליו להפריע למתלוננת, היא אשתו, או להטרידה בכל דרך שהיא.

צו זה הוארך ביום 25/8/05 עד ליום 3/11/05.

כתב האישום בבית משפט קמא הוגש כנגד המשיב בשל כך שבכניסה לבית הדין השרעי בנצרת, פנה אל המתלוננת, קילל אותה וצעק לעברה את הדברים הנקובים בכתב האישום, ובכך הפר את הצו.

בסופו של יום הודה המשיב והורשע על פי הודאתו זו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

בית משפט קמא בגזר דינו, קיבל את עמדת הסניגור כי יש להקל בדינו של המשיב, בשים לב לנסיבות אמירת הדברים " ולעובדה כי אילמלא צו ההגנה שהוצא על ידי בית המשפט, לא היו מהווים הדברים לכשעצמם, עבירה".

כך אמר הסניגור, ועם דברים אלו הסכים בית משפט קמא, כפי שצויין בסעיף 3 לגזר הדין.

בית המשפט אף מביע עמדתו כי " יתכן שבמקרה זה ראוי היה לדאוג כי הנאשם יבקש סליחה מן המתלוננת ולהסתפק בכך".

לאור הדברים הללו מצא בית המשפט לנכון להקל עם המשיב והשית עליו כאמור יום מאסר על תנאי בלבד.

אכן, במדרג העבירות אין מדובר על פניו בעבירה הנמצאת בראש המדרג.

יחד עם זאת, מדובר בצו הגנה שהוצא על ידי בית המשפט, ואשר היה בתוקפו במשך התקופה הרלוונטית, וכל כולו נועד, כפי ששמו מעיד עליו, להגן על המתלוננת.

והנה משהודה המשיב כי הפר את הצו, ואמר את הדברים האמורים למתלוננת, והורשע על פי הודאתו, נמצא הוא כמי שהפר הוראה חוקית.

גם אם מדובר במעשה שנחזה כבלתי חמור נוכח הנסיבות, גירושיהם של בני הזוג ופגישתם בכניסה לבית הדין השרעי, עדיין עניין לנו במי שהפר צו בית משפט.

האיזון שיש לעשות במקרה זה, הוא אכן על ידי כך שלא יוטל עליו עונש חמור, יחד עם זאת, יש להטיל עונש כזה אשר ימנע ממנו לחזור ולהפר הוראה של בית משפט, ולעניין זה אין נפקא מינא כי בני הזוג התגרשו כבר.

מהותה של העבירה הינה הפרת ההוראה החוקית שאותה היה עליו לקיים, ואת הישנותה של עבירה זו יש לנסות ולמנוע או ליתר דיוק להרתיע את המשיב מלשוב לבצע עבירה כזו. אין ספק כי מאסר בן יום אחד, אין בו הרתעה מכל סוג שהוא, וממילא לאחר שהורשע המשיב והוטל עליו רק עונש שכזה, מתרוקן מתוכנו אותו איסור שהופר על ידי המשיב.

מן הראוי לציין כי יש לבחון את מהות העבירה וכנגזרת מכך את העונש הראוי גם בהתחשב בעברו הפלילי של המשיב. אכן, למשיב אין עבר פלילי משמעותי. אולם, לחובתו הרשעה בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג , היזק לרכוש ואיומים, כל זאת כפי שהורשע בתיק פלילי 3207/05, בית משפט השלום בנצרת. שם הוטלו על המשיב שלושה חודשי מאסר (בניכוי ימי מעצרו), וזאת לאחר שנקבע כי המשיב היכה את המתלוננת, אשתו, באגרופים, גרם לה נפיחות והמטומות עד שנזקקה לטיפול רפואי, היכה אותה באמצעות מגב, לאחר מכן עזב את הבית וחזר אליו כשפטיש בידו והחל להכות על הקירות ולשוברם; הוא אף התקשר לקרובת משפחה של המתלוננת ואמר לה כי תגיע לקחת את המתלוננת אחרת יהרוג אותה, לאחר מכן, אף איים על המתלוננת כי ישלח מישהו להורגה אם לא תחתום על הגירושים, ועוד מעשים כמפורט בתיק הנ"ל.

נמצאנו למדים כי אותה הפרת הוראה חוקית, גם אם נראתה היא כדבר של מה בכך בעיני השופטת קמא, באה  היא לאחר מכלול המעשים הנ"ל שנעשו כלפי המתלוננת, ויש לראותה נוכח חומרתם של המעשים הקודמים ולאורם, מעבר לכך שבוצעה סמוך לאחר הוצאת צו ההגנה.

לאור כל האמור לעיל, מתוך כך שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין, אנו בדעה כי יש לבטל את העונש שנגזר על ידי בית משפט קמא ובמקומו להשית על המשיב עונש מאסר על תנאי של שני חודשים והתנאי הוא שלא יעבור במשך שנתיים את העבירה בה הורשע.

ניתן היום י"א בשבט, תשס"ז (30 בינואר 2007) במעמד הנוכחים.