פסק-דין בתיק עפ 1374/06

1.         המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות מס שבכתב אישום מתוקן כדלהלן:

א.         הכנת פנקסי חשבונות כוזבים תוך שימוש במרמה - עבירה לפי סעיף 220   (4)+(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א-1961.

ב.         אי הגשת דו"ח במועד (שלוש עבירות) - עבירה לפי סעיף 216 (4) לפקודת מס הכנסה הנ"ל.

ג.          אחריות מנהל לעבירות הנ"ל (שלוש עבירות) - עבירה לפי סעיף 224 א לפקודת מס הכנסה הנ"ל.

ד.         שימוש במרמה בכוונה להתחמק מתשלום מס - עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה הנ"ל.

ה.         הצגת מסמך כוזב למשלם ההכנסה - עבירה לפי סעיף 220(6) לפקודת מס הכנסה הנ"ל.

2.         לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, גזר בית המשפט קמא על המערער את העונשים הבאים:

א.         8 חודשי מאסר בפועל;

ב.         הפעלת מאסר על תנאי, שהוטל בתיק 4925/97 (בימ"ש שלום עכו) לתקופה של 3 חודשים, וזאת בחופף לעונש המאסר בפועל שהוטל בתיק זה, בסה"כ הוטלו על המערער 8 חודשים של מאסר בפועל;

ג.          9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים  מיום שחרורו של המערער ממאסרו, והתנאי הוא כי לא יעבור את העבירות בגינן הורשע;

ד.         קנס בסך 10,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתם.

לציין, כי בכתב אישום בו הורשע המערער, הורשעו גם שלוש חברות בע"מ בהן היה המערער בעל השליטה ומנהלן הפעיל של חברות אלה, ובית משפט קמא גזר על כל אחת מהן קנס בגובה של 40,000 ש"ח.

3.         ב"כ המערער, הן בנימוקי הערעור הכתובים, והן בטיעוניו בפנינו, הלין על חומרת העונש שהוטל על המערער, לשיטתו בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, הכוללות מצב כלכלי קשה ביותר, הנובע מכך כי המערער הינו מפרנס יחיד למשפחתו בת חמשת הנפשות וכן כי לאחרונה הינו תומך אף במשפחת אחיו המנוח. בנוסף טען, כי היה על בית משפט קמא לזקוף לזכותו של המערער את העובדה כי הודה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, וכן הביע חרטה כנה ועמוקה על מעשיו. עוד טען, כי המאסר שהטיל בית המשפט קמא על המערער הינו מאסרו הראשון, ומשכך אין בו תועלת לציבור מחד ומאידך הינו עלול לגרום לנזק קשה ובלתי הפיך למערער ולמשפחתו התלויה בו.

טענה נוספת בפיו של ב"כ המערער הינה כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לעובדה כי העבירות בהן הורשע המערער בוצעו בין השנים 1997-2003, וכי עברו כ-4 שנים מאז ביצוע העבירה האחרונה, הוא סבור כי יש לראות בחלוף הזמן נסיבה לקולא. הוסיף עוד, כי בניגוד לנאשמים אחרים, למערער לא צמחה כל טובת הנאה מביצוע העבירות שיוחסו לו, לשיטתו בית משפט קמא נתן משקל יתר לגורם ההרתעתי, מבלי שערך איזון ראוי בין הפן ההרתעתי לבין נסיבותיו האישיות של המערער, כאמור לעיל. ב"כ המערער טען עוד, כי העונש שנגזר על המערער חורג מן העונש הסביר והמקובל המוטל בעבירות דומות, הוא ביסס את טענתו על שני פסקי דין בהם לטענתו נגזרו על המערערים עונשים קלים בנסיבות דומות.

סיכומו של דבר, ב"כ המערער ביקש להפחית בתקופת המאסר בפועל שהוטלה על המערער.

מנגד, ביקשה המשיבה לדחות את הערעור, שכן לא זאת בלבד כי העונש שהוטל על המערער אינו חמור, אלא אף כי המדובר בעונש קל יחסית בנסיבות העניין. המשיבה ציינה כי כנגד המערער תלוי ועומד מאסר על תנאי, אשר בית המשפט קמא מצא לנכון להפעילו בחופף לעונש המאסר שהוטל עליו בתיק זה. המשיבה הדגישה כי עד עתה לא הוסרו המחדלים שביצע המערער הן למס הכנסה והן למע"מ, נסיבה שיש לזקוף לחובתו של המערער.

המשיבה טענה כי מגזר הדין עולה כי בית משפט קמא ראה בחומרה את העבירות שבוצעו, ואת הקלות שבביצוען, מכאן שאין לראות בעונש הקל שנגזר כמרמז על התרשמותה החיובית או המקילה של הערכאה הדיונית. המשיבה טענה כי הקנס הכספי אשר נגזר על המערער הינו קנס נמוך בנסיבות העניין, שכן מדובר במסכת אירועים שהתרחשה ברצף על-פני תקופה משמעותית של כ-7 שנים.

ב"כ המשיבה הפנתה אף היא לפסיקה, אשר לפיה העונש הרצוי בעבירות מס הינו מאחורי סורג ובריח. ב"כ המשיבה איבחנה את פסקי הדין שהציג ב"כ המערער כלא רלוונטיים, בשל העובדה כי באותם מקרים דובר בעבירות מס "טכניות" במהותן, ואילו בענייננו המדובר בעבירות פשע, אשר מטרתן היא להתחמק מתשלום מס, ועל כן אין להסיק מן העונש שהוטל שם לעניין המערער.

יאמר כבר עתה, כי דינו של הערעור להידחות. המערער ביקש להסביר את העובדה כי עד כה לא הסיר המערער את המחדלים שביצע  בכך כי המערער שכר לאחרונה רואה חשבון, אשר בעזרתו הוא מבקש להסדיר חובותיו, וזאת בדרך של ניסיון להגיע להסדר עם הגופים להם הוא חב. אנו דוחים טענה זו. המדובר בתקופה ממושכת, בה נמנע המערער מלהסדיר חובותיו, ואף התמהמה ומינה רואה חשבון להסדרת ענייניו רק לאחרונה.