פסק-דין בתיק עפ 1370/05

1.         המערער הורשע ע"פ הודאתו בעבירה של החזקה ושימוש בסמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 7 (א) (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973 (להלן: " פקודת הסמים המסוכנים"), ובעבירה של גידול יצור והכנת סמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים.

2.         ע"פ עובדות כתב האישום, בהן כאמור הודה המערער, ובגינם הורשע בעבירות הנ"ל, במהלך חודשים 5 עד 8, 2005, בקיבוץ אורטל גידל המערער סם מסוכן מסוג קנאבוס, בכך ששתל שתילים של קנאבוס בשטחי גידול פרחי הפרטאיות והשקה אותם, וביום 31/8/05 נתפס סם מסוכן מסוג קנאבוס, אותו גידל המערער, שלא כדין וללא היתר מהמנהל, במשקל 9475 גרם ברוטו. עוד הואשם המערער, ע"פ כתב האישום, כי באותם מועדים שצוינו לעיל השתמש המערער בסם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל שאינו ידוע לתביעה לצריכתו העצמית, בכך שהכניס את הסם לתבשילים שהכין, שלא כדין וללא היתר מהמנהל.

3.         ביהמ"ש קמא, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, גזר על המערער 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו 31/8/05, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי שהמערער לא יעבור תוך תקופת התנאי עבירה ע"פ פקודת הסמים המסוכנים שהיא מסוג פשע, ויורשע עליה, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור כל עבירה על פקודת הסמים שאיננה מסוג פשע ויורשע עליה.

4.         בערעור שבפנינו מלין המערער על חומרת העונש שהושת עליו, וטוען כי עונש זה הינו חמור למדי וכי ביהמ"ש קמא בהטילו עונש זה, לא התחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות ובנסיבות ביצוע העבירות.

            ע"פ הנטען בערעור, המדובר במערער אזרח תאילנד השוהה בארץ כחוק, מזה תקופה של 3 שנים, למטרת עבודה, וכי מאז שהוא נכנס לארץ לא חזר לארץ מולדתו ועבד בתנאים קשים על מנת לפרנס את משפחתו.

            עוד טען הסניגור שבהיות המערער אזרח תאילנדי הרי שהוא יגורש בתום ריצוי עונשו לארץ מולדתו, כך שאין סכנה שהוא ישוב ויבצע עבירות בתחום מדינת ישראל.

            עוד טען המערער כי הוא השתמש בסם שהוא גידל לצריכה עצמית לצורך הכנת תבשילים.

המערער טוען כי בימ"ש קמא לא לקח בחשבון עובדה זו והתייחס למערער כמי שגידל סם למטרות סחר ובכדי להפיק רווחים.

הסניגור ציין את עברו הנקי ואת הודאתו, כנסיבות מקלות, וטען כי ביהמ"ש קמא לא נתן להם את המשקל הראוי בקביעת העונש.

5.         ב"כ המשיבה ביקשה, מנגד, לדחות את הערעור ולהותיר את העונשים שהושתו על המערער ע"י ביהמ"ש קמא על כנם. בטיעוניה ציינה ב"כ המשיבה את הכמות הגדולה של הסם, וטענה כי בנסיבות העניין, העונש שהטיל בימ"ש השלום על המערער הינו עונש סביר וראוי.

עוד טענה ב"כ המשיבה, כי גם אם מדובר בתושב זר, הרי שיש חובה כלפי מדינות העולם, עקב אמנות בינלאומיות בנושא סמים ויהיה זה מסר שלילי אם עונשו של כל תושב זר שמבצע עבירות סמים יוקל רק משום אפשרות גירושו מן הארץ.

6.         אין חולק כי עבירות הסמים הן עבירות חמורות. הנזק שעבירות אלה גורמות לפרט ולחברה הינו נזק גדול. בתי המשפט ציינו לא פעם את חובתם לתרום את תרומתם למלחמה בנגע הסמים, על ידי הכבדת יד והטלת עונשים חמורים על עברייני הסמים. יחד עם זאת, הענישה הראויה הינה ענישה אינדיוידואלית ונגזרת הן מחומרת העבירה ונסיבות ביצועה, ובמידה מסויימת גם מנסיבותיו האישיות של הנאשם, ומהאינטרס שבשיקומם של עברייני הסמים.

גידול צמחי הקנאבוס, בו הורשע המערער, הינו מעשה חמור, במיוחד כאשר מדובר בכמות גדולה יחסית של כ- 10 ק"ג, המחוקק הביע את עמדתו לגבי חומרת העבירה של גידול וייצור סמים מסוכנים, בכך שקבע לצידה של עבירה זו עונש מירבי של 20 שנות מאסר.

יחד עם זאת, כעולה מכתב האישום, המערער גידל סמים וגם השתמש בהם לבישול.

            באשר לנסיבות האישיות של המערער, הרי המדובר כאמור באזרח זר אשר הגיע ארצה לצורכי עבודה ומציאת פרנסה מכובדת למשפחתו, מאז שהגיע לארץ לפני 3 שנים עובד באופן רצוף, וע"פ הנטען בערעור, לא חזר לארץ מולדתו אף לא פעם אחת, קרוב לוודאי מתוך שיקולים כלכליים ושיקולי פרנסת המשפחה.

למערער, שכאמור שוהה בארץ מזה 3 שנים, אין הרשעות קודמות, לא בעבירות סמים ולא בעבירות אחרות כלשהן, הוא הודה באשמות המיוחסות לו כבר בשלב הראשון של הדיון, בכך חסך מזמנו היקר של ביהמ"ש, והביע את חרטתו על המעשה.

המערער, בהיותו אזרח מדינה זרה, צפוי בתום ריצוי עונשו לגירוש מהמדינה.

7.         לאחר שנתנו את דעתנו לחומרת העבירה, מצד אחד, לכלל הנסיבות, במיוחד עברו הנקי של המערער, הודאתו והעובדה שהוא צפוי לגירוש מהארץ בתום ריצוי עונשו, ולאחר ששקלנו את כלל טענותיהם של ב"כ הצדדים, באנו לדעה, ובשים לב למכלול, כי ביהמ"ש קמא החמיר עם המערער יתר על המידה, כאשר הטיל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל של 18 חודשים.

            אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שאנו מעמידים את תקופת המאסר לריצוי בפועל, על 12 חודשים במקום 18 חודשים שנגזרו עליו ע"י ביהמ"ש קמא.