פסק-דין בתיק עפ 1369/06

1.         זהו ערעור על החלטת כב' השופט זיאד סאלח מבית משפט השלום בעכו מיום 5.12.06 בתיק ב.ש. 6255/06 לפיה הוא הורה על עיכוב ביצועו של צו הריסה מינהלי  שניתן ביום 26.9.06 (להלן - הצו) עד ליום 8.12.06, כפוף להפקדת 2 ערבויות של צד שלישי ע"ס של 50,000 ש"ח כל אחת להבטחת ההריסה על ידי המערער.

2.         הפרטים הם אלה: 

            ביום 17.9.06 מצאו פקחי המשיבה כי ברח' יהושפט 9 בעכו, נעשות עבודות בניה של תוספת לבנין הקיים בשטח של  5 X 3 מטר על ידי בניית קונסטרוקציית מתכת מעל משטח בטון תןך פלישה לתוואי הכביש. בעקבות זה הוצא במועד הנ"ל צו הפסקת עבודה מינהלי, שהודבק על המבנה, אך למרות זאת, העבודות נמשכו.

            ביום 26.9.06 הוציא יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה עכו, צו הריסה מינהלי נגד המבנה הנ"ל - הכל כפי סמכותו שבסעיף 238א לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965.

            ביום 27.9.06 הגיש המבקש ביחד עם אחר לבית המשפט קמא בקשה (בש 5226/06) בה עתרו המבקשים לביטול הצו ולעיכוב ביצוע צו ההריסה וביום 4.10.06 הוגשה לבית המשפט קמא הודעה החתומה על ידי ב"כ הצדדים בדבר הסכמה בה נרשם כי "הבניה נשוא צו ההריסה המינהלי תיהרס ע"י המבקשים עד ליום 26.11.06 שאם לא כן, תהיינה המשיבה ו/או הועדה המקוומית לתכנון ובניה רשאיות לבצע ההריסה ולחייב בהוצאות ההריסה."  להודעה המוסכמת כאמור ניתן תוקף של החלטה ללא צו להוצאות.

            המערער לא קיים את המוסכם בהודעה האמורה. ההיפך מזה: ביום 26.11.06 הוא פנה פעם נוספת לבית המשפט קמא, והגיש לו בקשה נוספת (בש 6255/06) בה ביקש שוב לעכב את ביצוע הצו, בטענה כי נתגלו לו "עובדות חדשות אשר יש בכוחן להביא להוצאת היתרי בניה" לבניה האמורה; כי הוא "בעיצומו של משא ומתן עם נציגי המשיבה, אשר פרותיו (כך!) ... יתגלו לאור בעתיד הקרוב"; וכי ההריסה תגרום לו נזקים לאחר שבתוספת הבניה "ישנה סחורה בשווי של עשרות אלפי שקלים."

            הדיון בבקשה האמורה התקיים בערכאה הראשונה ביום 5.12.06 ובסיומו ניתנה ההחלטה נשוא הערעור.

3.         בערעורו טוען המערער כי הוא "לא הצליח להסביר ו/או לשטוח בפני בית המשפט קמא את כל טענותיו"; כי בנכס ובסחורה שבו הושקעו "סכומים אדירים"; וכן כי הוא צעיר שאין לו הסתבכויות עם החוק, הוא ממשפחה "מכובדת מוכרת באיזור הצפון", וכי העסק שבמבנה "מפרנס אותו ואת בני משפחתו."

            בסוף בקשתו צמבקש העותר להאריך את תוקפו של הצו עד "למועד אחר עד להגשת היתר בניה כחוק", ובמהלך הדיון בפני הוא הראה כי מהנדס מטעמו ערך בקשה להיתר שהוגשה לרשויות התכנון אך הוחזרה אליו בטענה כי אינה עומדת בדרישות.

4.         המשיבה טוענת כי אין מקום להאריך את הצו או לעכב את ביצועו, וכי אין סיכוי למתן היתר למבנה, הפולש אל תוואי הדרך ואשר הבקשה להיתר לגביו אינה חתומה על ידי בעל הנכס, מינהל מקרקעי ישראל.

5.         דין הערעור להידחות.

            אין כל ממש בטענה כאילו לא הצליח המערער להעלות טענותיו בערכאה הראשונה, כנדרש. פרוטוקול הדיון אינו מבסס זאת כלל.

המערער הודיע למשיבה בבקשתו הראשונה לביטול הצו כי הוא יהרוס את מה שנבנה עד ליום 26.11.06. אין כל סיבה ליתן הארכה נוספת להריסה, שכן מטרת הצו למנוע יצירת עובדה מוגמרת.

            לא הונחו בפני שום עובדות ונתונים בעלי משקל המראים כי חל שינוי בנסיבות העשוי להצדיק סטיה מן המוסכם. שינו כזה צריך להיות מהותי, והוא יכול לבוא לעולם, בדרך כלל, במקרים בהם הוקצב זמן ממושך להריסה, תוך שננקטו בפרק הזמן הזה הליכי תכנון שקידמו בהרבה את האפשרות לקבלת היתר להכשרת מה שנבנה. לא כך במקרה דנן, שלעיצומו אינו אלא ניסיון של המערער ללא לקיים צו והחלטה שניתנו בענינו.

6.         המערער טוען כי באותו הרחוב ישנן סככות דומות שנבנו תוך הפרת החוק וללא היתר, אך אין בכך כדי להכשיר את הבניה הנוכחית או להצדיק את מניעת ההריסה או את עיכובה. אף אם בעבר לא ננקטו הליכים נמרצים לשמירת החוק ואכיפתו באותו אזור, צדקה המשיבה בניסיונה למנוע בניה חדשה ובלתי חוקית, הנעשית ללא היתר ותוך פלישה לתוואי הכביש.

            בניה כזו, גם אין סיכוי שינתן לה היתר, ולפיכך אין הצדקה לעיכוב ביצוע הצו.

7.         הערעור נדחה. עיכוב הביצוע שניתן ביום 13.12.06 בתיק ב.ש. 3997/06, מתבטל.

            המערער ישלם למשיבה את הוצאותיה בסכום של 4,000 ש"ח, ומע"מ.

            ניתן היום י בטבת תשס"ז 31.12.06, בהעדר הצדדים.