פסק-דין בתיק עפ 1360/05

1.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין תקיפה סתם בנסיבות מחמירות, עבירה בניגוד לס' 379 + 382 לחוק העונשין, ה'תשל"ז - 1977 זאת, פעמים מספר , שיבוש מהלכי משפט, עבירה בניגוד לס' 244 לחוק העונשין.

מדובר במשיב אשר ביום 31/12/04 תקף את אשתו בכך שבעט בכדור לכיוונה, פגע בפניה ולאחר מכן, הוסיף ותקף אותה, סטר לה על פניה, וכאשר המתלוננת ניסתה להתקשר למשטרה, לקח מידה את מכשיר הפלאפון והשליכו לרצפה כאשר גם שנה קודם לכן , תקף המשיב את המתלוננת בכך שסטר על פניה.

כעולה מפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון על פיו נמחק ס' 7 לכתב האישום תקיפה נוספת מעבר למפורט לעיל, המשיב יודה, יורשע, ישלח לקבלת תסקיר שרות מבחן מבלי שהדבר יחייב את המערערת והטיעון לעונש יהיה פתוח.

המשיב הורשע על פי ההסדר ובית משפט קמא ביקש משרות המבחן להמציא את תסקירו.

שרות המבחן המציא מספר תסקירים בעניינו של המשיב, עמד על הרקע המשפחתי, משפחת המוצא, שוחח עם המתלוננת, הקשר ביניהם וביקש דחיה לתסקיר משלים.

בתסקיר המשלים למדים כי בני הזוג עומדים להתגרש והמתלוננת אינה מאוימת שעה שהמשיב עצמו עבר לגור בפתח תקווה, הרחק ממנה (מבית שאן), המלצת שרות המבחן היתה להאריך מאסר על תנאי שהוטל על המשיב בת"פ 1298/00 ולהעמידו למבחן לתקופה של שנה.

2.         סלע המחלוקת נעוץ למעשה בקביעת בית משפט קמא לפיה הוארך תנאי זה.

מדובר בתיק בית משפט שלום בית שאן, גז"ד מיום 7/8/02 בו נדון המשיב ל - 9 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים שלא יעבור על עבירות אלימות ואיומים וכן על עבירות סמים.

בית משפט קמא קבע כי אכן מדובר בעבירות חמורות, עמד על התסקירים, עמד על ההתפתחות במצב בין בני הזוג ומכאן, הגיע להמלצת שרות המבחן.

ב"כ המאשימה בבית משפט קמא כפי המערערת כאן טען כי יש למעשה להפעיל את התנאי וכי לא ניתן להאריך את התנאי לאור העובדה שמדובר בשני אירועים.

מנגד, ציין הסניגור כי לטעמו אין חובה להפעיל את התנאי למעשה, עמד על חרטתו של המשיב וביקש לקבל את המלצת שרות המבחן.

בית משפט קמא מציין בגזר דינו כי הנו מקבל את המלצת שרות המבחן ומוסיף:

"...לצורך האמור מוכנה אני לקבל הטענה כי מעשיו של הנאשם נשוא הרשעתו מהווים מסכת אחת, כך בשים לב לעובדה שהתרחשו על אותו רקע של סירוב המתלוננת לאפשר כניסת ילדי הנאשם לביתם. משכך המאסר המותנה התלוי ועומד לחובתו הנו בר הפעלה בלבד",ולאור האמור, האריך כמבואר את המאסר על תנאי נשוא ת"פ 1298/00, מאסר של 9 חודשים בשנתיים נוספות.

3.         חוק העונשין סימן ג' הדן במאסר על תנאי מלמד בס' 52 (ב) (1) כי מי שנדון למאסר על תנאי לא ישא עונשו אלא עם עבר בתקופה הקבועה בגזר הדין אחת מהעבירות שנקבעו בגזר הדין והורשע בשל עבירה זו.

אין מחלוקת כי תנאי זה מתקיים כאן.

ס' 55 (א) מלמד:

"...מי שנידון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי".

ס' 56 (א) מלמד:

"...בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר, רשאי על אף האמור בס' 55 במקום לצוות על הטלת מאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושו, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט כי בנסיבות הענין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי".

ס' קטן (ב) בס' 56 מלמד כי בית המשפט לא ישתמש בסמכותו לגבי סעיף זה אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת.