פסק-דין בתיק עפ 1354/06

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת לפיו הרשיע את המערער בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338 (5) לחוק העונשין תשל"ז -1977, והטיל עליו עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות.

ערעורו של המערער מופנה כנגד עצם הרשעתו.

על פי עובדות כתב האישום המערער, שנשא נשק ברשיון, נסע יחד עם אחר ברכבו של האחר, ושכח במכוניתו של הלה את אקדחו יחד עם מחסנית וכדורים נוספים בתפזורת.

אותו אחר, שאף כנגדו הוגש כתב אישום, מצא באותו יום את הנשק ברכבו ועשה בו שימוש בכך שירה בו מספר יריות באוויר.

עניינם של שני הנאשמים הופרד, על נאשם 1 לאחר שהודה והורשע נגזרו 9 חודשי מאסר על תנאי וקנס.

המערער הגיע להסדר טיעון והודה במיוחס לו ונשלח לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינו.

ב"כ המערער ביקש מבית משפט קמא שלא להרשיע את המערער כפי המלצת שירות המבחן, כאשר טענתו העיקרית היתה שהנאשם הינו כבן 61 ללא עבר פלילי והרשעתו תמנע ממנו לפתוח בית ספר נהיגה משלו.

התביעה מאידך ביקשה להרשיע את הנאשם ולטעמה, כפי שצויין בהכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט קמא "אין בעיכוב התפתחותו המקצועית של הנאשם כדי להביא לאי הרשעתו".

בית משפט קמא לאחר ששקל את כל השיקולים הגיע למסקנה כי אין להמנע במקרה זה מהרשעה וכי "במאזן הכולל אין לומר שקיים יחס בלתי סביר בין ההרשעה לבין הנזק העלול להגרם לנאשם", כמו כן ציין בית משפט קמא כי לא הובאו בפניו ראיות של ממש להוכחת הנזק העלול להגרם לנאשם.

בטיעוניו בערעור חוזר המערער על עמדתו ומציין כי למעשה שירות המבחן הוא שבחן את שאלת הפגיעה העלולה להגרם למערער כתוצאה מהרשעתו, ושירות המבחן אכן ציין בתסקיר שהוגש לבית המשפט כי מתוך המסמך שהוגש עולה כי בקשתו של המערער לקבל רשיון להוראת נהיגה מטעם משרד התחבורה מעוכב בשל מעורבתו בעבירה הנדונה.

באת כח המשיבה מציינת את העקרונות לפיהן יבחן בית המשפט אם יש להימנע מהרשעה אם לאו ועמדתה הינה כי במקרה זה לא התקיימו תנאים המאפשרים הימנעות מהרשעה.

לאחר ששמענו את טענות הצדדים, אנו בדיעה כי במקרה זה כן מתקיימים התנאים המאפשרים הימנעות מהרשעה.

כפי שצויין לעיל, שירות המבחן בחן את שאלת הרשעתו או אי הרשעתו של המערער וציין בפני בית המשפט בתסקיר שהוגש כי אכן המערער הגיש בפניו מסמך ממנו עולה כי הוגשה על ידו בקשה לקבל רשיון הוראת נהיגה וכי המסמך הנ"ל מלמד כי הטיפול בבקשה עוכב בשל התיק התלוי ועומד.

עיון במסמך שצורף להודעת הערעור והתביעה לא חלקה על כך שזהו המסמך שהוגש לשירות המבחן, מלמד כי משרד התחבורה מבקש מהמערער להביא אישור על סגירת התיק, מכאן ניתן ללמוד שסגירת התיק (ובמקרה זה אי הרשעה) מהווה תנאי לקבלת הרשיון המבוקש.

אכן ראיות ממשיות אחרות לא הובאו בפני בית משפט קמא, אולם בהקשר זה יש לומר כי שירות המבחן משמש כידו הארוכה של בית המשפט לבחינת מצבו של הנאשם, וכאשר שירות המבחן מציין בתסקיר כי המערער מתכוון להקים מחדש בית ספר לנהיגה ולשם כך עליו להיות בעל רשיון מתאים וכי אותו רשיון נמנע ממנו עקב היותו של התיק באותה שעה תלוי ועומד, וממילא לא ינתן לו רשיון אם יורשע, די בכך כדי להוות ראיה כי אכן הרשעתו של המערער תפגע פגיעה חמורה בהמשך דרכו.

גם המבחן השני שנקבע על ידי הפסיקה מתקיים בענייננו.

המערער נושא נשק ברשיון במשך כ-35 שנה וכפי הנטען החזיק בשלושה כלי נשק ברשיון ובמשך כל השנים הנ"ל שמר בקפדנות על הנשק ולא התרשל בכל מעשה או מחדל.

המערער שירת בצבא בסיירת שקד במשך 10 שנים, ואף היה מתנדב במשטרת ישראל ומפרנס יחידי למשפחתו הגדולה.

עוד יצויין כי נשקו של המערער נשכח בתוך רכבו של חבר, ולא במקום ציבורי כשהוא חשוף לכל. היה זה חברו אשר במקום להודיע לנאשם באופן מידי כי מצא את הנשק ולהחזיר לו, עשה בו שימוש בירי ללא אישור.