פסק-דין בתיק עפ 1337/04

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום בחיפה (ס. הנשיא, כב' השופט מר א. הבר) מיום 3.5.04 בת.פ. 6916/00 לפיו בוטלה הרשעתו של המשיב בגין עבירת תקיפה והוטל עליו לבצע 250 שעות של"צ, ללא הרשעה, וכן הועמד בפיקוח קצין מבחן לתקופה של שנה.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן אלה:

ביום 22.10.00 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בו פורטו העובדות הבאות:

ביום 24.3.99 בשעה 02.00 אחר חצות שיחק הנער המתלונן עם חבריו במגרש כדור-סל של בית ספר בקרית ביאליק. עקב פניית שכנים למוקד המשטרה בגין הפרעה למנוחה הגיע המשיב למקום במסגרת תפקידו. המשיב תקף את המתלונן בכך שנתן לו סטירות והפילו לרצפה. כאשר ניסה המתלונן לברוח הוא נתפס שוב על ידי המשיב אשר סטר לו, הפילו לרצפה, וכן היכה אותו בבירכיות ודחיפות. לפיכך הואשם המשיב בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 של חוק העונשין, תשל"ז-1977.

ג.          המשיב כפר בעובדות כתב האישום.  לאחר שמיעת מלוא העדויות והגשת סיכומים, ניתנה ביום 10.4.03 הכרעת הדין לפיה החליט כב' בית המשפט קמא לדחות מכל וכל את גירסתו של המשיב, ולאמץ את הגירסה שהועלתה ע"י המתלונן,  שנתמכה בכל הנקודות העיקריות בעדויותיהם של שניים מעדי התביעה, ולפיכך הורשע המשיב בביצוע עבירת התקיפה.

המשיב עתר בפני בית-משפט קמא להורות על ביטול הרשעתו. כב' השופט קמא הורה על הזמנת תסקיר שרות המבחן.

בתסקיר, מיום 17.2.04, המליצה קצינת המבחן שבית המשפט יבטל את הרשעתו של המשיב, בציינה, בין היתר, שהעבירה נשוא הדיון בוצעה כארבעה חודשים בלבד לאחר שהחל שירותו של המשיב  במשטרה, וכן הוסיפה שהמשיב עשה ועושה חיל בשירותו ובתפקודו כשוטר.

בתסקיר הומלץ שהמשיב יעבור תהליך כששרות המבחן משמש גורם מלווה במסגרת צו מבחן למשך שנה. כמו כן הומלץ שהמשיב יבצע צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות למשך שנה, כך שהעבירה שביצע המשיב תישאר בטווח ההתייחסות, וכן עשויה היא לאפשר למשיב לשלם מחיר על מעשיו תוך מתן ביטוי להיבטים חיוביים באישיותו.

ד.         בפני בית-משפט קמא הונחה שורה ארוכה של מסמכים ובהם חוות דעת מפקדיו של המשיב אודות אמינותו, יכולתו ומקצועיותו של המשיב, על תפקודו המוצלח, והעובדה שהוא משמש למעשה בתפקיד של קצין, אך מבלי שקיבל דרגת קצונה עקב ההליך המשפטי בתיק זה.

בהחלטתו מיום 3.5.04 עמד כב' השופט קמא על כך שנסיבות המקרה כמעט מאזנות את כפות המאזניים. מחד גיסא, המשיב היכה קטין, ועל כך ראוי להחמיר בדינו, ומאידך גיסא ביצע המשיב את העבירה מתוך תסכול על כך שהמתלונן התעלם מבקשותיו והמשיך להפריע למנוחת השכנים, כל זאת בהיות המשיב כ-4 חודשים בלבד בתפקידו במשטרה ישראל, והיותו חסר נסיון.

עוד עמד כב' השופט קמא על עברו הנקי של המשיב ועל כך שמאז האירוע ועד למועד מתן החלטת בית-המשפט קמא (כחמש שנים) תיפקד המשיב היטב, כעולה מן האמור בחוות הדעת של מפקדיו ותעודות ההוקרה. למעשה, כך כב' השופט קמא, קיבל המשיב את עונשו בכך שלא קודם לדרגת קצונה במשך תקופה ארוכה, ויש להניח שהפיק את הלקח הנדרש.

על יסוד האמור לעיל הגיע כב' השופט קמא למסקנה שהכף נוטה לאי-הרשעת המשיב, ולפיכך ביטל את הכרעת הדין מיום 23.2.04, והוסיף שעל המשיב יהא לבצע 250 שעות של"צ, וכן הועמד המשיב במבחן לתקופה של שנה.

ה.         על כך מונח בפנינו ערעורה של המדינה אשר סבורה כי שגה בית-משפט קמא בקבלו את המלצת התסקיר להימנע מהרשעה.

לטענת המדינה לא היה מקום להעדיף את הנסיבות האישיות של המשיב על פני האינטרס הציבורי. עמדת המדינה היא שקיימת חומרה מיוחדת בכך שהמשיב ביצע מעשה אלימות בהיותו שוטר בתפקיד, כאשר מצפים ששוטר יגן על אזרח, ולא יהווה מקור לבריונות, ועל בית-המשפט להתריע מפני תופעות אלה.

נטען בערעור שהיה על בימ"ש קמא להשאיר בעינה את הרשעת המשיב ולהטיל עליו מאסר על תנאי וקנס.

ו.          בדיון שהתקיים בפנינו ביום 27.1.05 טענו בפנינו באי כוחם של שני הצדדים בהרחבה והגישו בפנינו פסיקה רלוונטית. הסניגור גם הגיש לעיוננו את חוות דעת מפקדיו של המשיב באשר לתפקודו החיובי ביותר בשירות המשטרה.

ב"כ המדינה טענה כי היא מודעת לכך שהמשיב שוטר טוב, ואפילו מצטיין, אין לו כל עבר פלילי, ומאז האירוע חלף זמן רב. אעפ"כ לא ניתן להתעלם מכך שהמשיב היכה קטין, ואין המדובר במכה אחת בלבד, ולפיכך אין מנוס מהרשעה. ב"כ המדינה אמרה במהלך טיעונה:

"לא העונש כשלעצמו הוא הדגש בענייננו אלא הדגש הוא על עצם ההרשעה כפי שהסברתי לעיל ואם בית-המשפט מציע לי להסתפק בעונש שהוטל בקמא, אוכל לקבל זאת".

ב"כ המדינה טענה, תוך הפניה לאמור בתסקיר שירות המבחן, כי שאלה היא האם המשיב מבין באמת את החומרה והפסול שבמעשהו. המתלונן, שהיה קטין בזמן האירוע, אמנם התנהג בחוצפה ובצורה מרגיזה, אך רמת הציפיות משוטר גבוהה היא. הציבור מצפה שהשוטר יגן, ולא יכה. לדעת ב"כ המדינה התנהגות המשיב אינה נסלחת, ולכן יש להרשיעו.