פסק-דין בתיק עפ 1306/06

בפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית משפט לתעבורה בנצרת.

המערער שכנגד הורשע על פי הודאתו בבית משפט קמא בעבירות של גרם מוות ברשלנות, גרם חבלה לאדם ונזק לרכוש ברשלנות וסטייה מנתיב נסיעה.

על פי עובדות כתב האישום המערער שכנגד נהג ברכב פרטי שלידו אשתו המנוחה ובמושב האחורי בנו.

המערער שכנגד סטה עם רכבו לימין והתנגש ברכב משא שעמד על השול הימני.

כתוצאה מהתאונה נהרגה אשתו של הנאשם ובנו נפגע באופן קשה. הנאשם והנהג השני נפגעו קל.

בית משפט קמא גזר על המערער שכנגד את העונשים הבאים:

1.         פסילה בפועל של שלוש שנים מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה, בניכוי 90 ימי פסילה מינהלית.

2.         קנס של 2,500 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו.

3.         מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך שלוש שנים בגין עבירת גרם מוות ברשלנות או נהיגה בזמן פסילה.

4.         פסילה על תנאי מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה במשך 8 חודשים וזאת

            למשך 3 שנים.

המדינה מערערת על קולת העונש שהושת על המערער ולמעשה תקופת הפסילה הקצרה של שלוש שנים שנגזרה על המערער שכנגד, שהינה התקופה המינימלית הקבועה בחוק.

המערער שכנגד מצידו מבקש לסייג את תקופת הפסילה כך שלא תחול על נהיגת רכב ציבורי לצורכי הצבא ובשעות העבודה ובטיעון בפנינו הדגיש כי כוונתו לכך שיותר למערער שכנגד לנסוע ברכב צבאי בתוך הבסיס בו הוא משרת.

ב"כ המערערת מציינת כי בית משפט קמא הקל עם המערער שכנגד במידה החורגת ממדיניות הענישה הראויה. לטעמה נוכח העובדה שעל פי הסדר הטיעון הוסכם שלא יוטל על המערער שכנגד עונש מאסר בפועל מאחר ואשתו היא שנהרגה בתאונה היה על בית משפט קמא לאזן את הענישה על ידי הטלת עונש פסילה לתקופה משמעותית כפי שנהוג במקרים כגון דא.

לגבי הערעור שכנגד טוענת ב"כ המערערת באם יסוייג עונש הפסילה כבקשת המערער שכנגד ירוקן הדבר מתוכן את קביעת בית משפט קמא בדבר עונש הפסילה.

ב"כ המערער שכנגד טוען כי גזר דינו של בית משפט קמא ראוי ומאוזן הוא. בית משפט קמא לקח בחשבון את כל השיקולים הראויים ובכלל זה כמובן את העובדה העיקרית שהמערער שכנגד איבד בתאונה את אשתו עקב רשלנותו שלו. מעבר לכך המערער נשאר מטופל בילד קטן אשר הינו נכה מלידה ועול הפרנסה והטיפול נופל על שכמו של המערער שכנגד. מעבר לכך שהוא אף מטפל באביה של אשתו המנוחה.

ב"כ המערער שכנגד מציין את אותם עדי אופי שהופיעו בפני בית משפט קמא וציינו את הצטיינותו של המערער במסגרת עבודתו בצבא ואת העובדה שהוא מסור לעבודתו ובמסגרתה מבצע נסיעות רבות וחשובות ועבודתו תורמת לבטחון המדינה.

בית משפט קמא אף שקל את היקף הרשלנות של המערער שכנגד הוא ציין זאת בגזר דינו.

כל אותם שיקולים שנימנו לעיל עמדו נוכח עיניו של בית משפט קמא כאשר גזר את דינו של המערער שכנגד ולטעמו זהו המקרה המובהק שבו יש לגזור את עונש הפסילה המינימלי הקבוע בחוק.