פסק-דין בתיק עפ 1281/06

בימ"ש השלום הרשיע, לאחר שמיעת ראיות, את המשיב בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (תקיפת בת זוג) עבירה לפי סעיפים 380 + 382 (ג) לחוק העונשין התשל"ז-1977, והדחה בחקירה באיומים, עבירה לפי סעיף 245 (ב) לחוק העונשין, וגזר עליו מאסר לתקופה של 48 חודשים מתוכם 22 חודשים לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, והיתרה של 26 חודשים על תנאי למשך 3 שנים מיום סיום מאסרו והתנאי שהנאשם לא יעבור ויורשע בתקופת התנאי, על כל עבירה מהעבירות בהן הורשע. כמו כן הפעיל בימ"ש קמא, באופן חופף, מאסר מותנה של 22 חודשים אשר נגזר על המשיב בת"פ 2/03 (בימ"ש מחוזי נצרת), כך שעל המשיב לרצות 22 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.  בנוסף, הורה ביהמ"ש קמא על חילוט התחייבות כספית ע"ס 5,000 ש"ח שהוטלה על המשיב בת"פ 2/03 בימ"ש מחוזי נצרת, והתחייבות כספית ע"ס 8,000 ש"ח שהוטלה על המשיב במסגרת ת"פ 2179/02 בימ"ש השלום צפת.

הערעור שבפנינו הינו ערעורה של המדינה והוא מופנה כנגד קולת העונש שנגזר על המשיב.

ע"פ עובדות כתב האישום, בהן הורשע המשיב, הרי שבמהלך שנת 2005 נהג המשיב להכות את אשתו, שרה הייב (להלן: " המתלוננת"), ובמקרים רבים גרם לה חבלות מסוג המטומות בכל חלקי גופה, כמו כן נהג המשיב לאיים על המתלוננת לבל תתלונן במשטרה על מעשיו וכל זאת כדבר שבשגרה.

ע"פ כתב האישום, כשלושה חודשים עובר להגשת כתב האישום, מועד מדויק אינו ידוע למאשימה, התעורר ויכוח בין המשיב למתלוננת, שבעקבותיו משך המשיב את המתלוננת בשערה אל חצר ביתם, שם הניח כבל חשמלי על צווארה, משך את הכבל בשני ידיו וחנק את המתלוננת עד שצעקה לעזרה, ואז המשיב סתם את פיה עם ידו ע"מ למנוע שמיעת צעקותיה. 

עוד ע"פ כתב האישום, בחודש נובמבר 2005, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, חנק המשיב את המתלוננת בצווארה, ובמועד אחר מאותו חודש תקף המשיב את המתלוננת וגרם לה לנפיחות בפניה, באיזור שפתיה וליד העין.

מעשה תקיפה נוסף כלפי המתלוננת, שכתב האישום ייחס למשיב אירע ביום 16/3/05, כאשר המשיב היכה את המתלוננת ולאחר מכן הצמיד לבטנה חפץ הנחזה להיות אקדח ואיים עליה באומרו " אם תלכי למשטרה אני אהרוג אותך".

מעשה תקיפה נוסף, שיוחס למשיב ע"פ כתב האישום, ובו הוא הורשע כאמור, אירע ביום 22/12/05, סמוך לשעה 17:00, ותוך כדי ויכוח שפרץ בין המשיב למתלוננת, הפיל המשיב את המתלוננת לריצפה ובעט בה ברגליו. כמו כן הטיח המשיב כוסות וצלחות על הריצפה ושבר אותם. גם לאחר שהמשיב בעט במתלוננת, המשיך לתקוף אותה בכך שהחזיק בידו תנור חימום חשמלי שהיה בבית והיכה באמצעותו בראשה של המתלוננת מספר פעמים. לאחר מכן, לקח המשיב סכין מטבח, הכניס את הסכין לפיה של המתלוננת ואיים עליה באומרו שאם תלך למשטרה הוא יהרוג אותה. לאחר אירוע זה, לקח המשיב את המתלוננת לאיזור תעשיה צ.ח.ר. לקניות, שם מסר לה סך של 600 ש"ח לערך לקניית בגדים, זאת כדי להניאה מלהתלונן במשטרה. כתוצאה ממעשה תקיפה אחרון זה נגמרו למתלוננת המטומות בכל חלקי גופה, וכן נפיחות בצד הימני של ראשה.

כאמור, הערעור שבפנינו הינו ערעור של המדינה הטוענת כי העונש שנגזר על המשיב הינו עונש מופרז לקולא, שאינו משקף את רוח הפסיקה ואת מדיניות הענישה הראויה בנסיבות המקרה.

עוד טוענת המערערת כי שגה ביהמ"ש קמא בהפעלתו את עונש המאסר המותנה מת"פ 2/03 בחפיפה מלאה לעונש המאסר שהוטל בתיק זה, כן טוענת המערערת כי ביהמ"ש קמא שגה כאשר קבע כנגד אי תשלום ההתחייבויות מתיקים קודמים שחולטו עונש של חודש מאסר בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו בתיק זה, דבר שלטענת המערערת יעודד את המשיב שלא לשלם את ההתחייבויות הללו.

המערערת מציינת כי אין המדובר במקרה חד פעמי של אלימות מצד המשיב כלפי המתלוננת, אלא מסכת מתמשכת של מעשי אלימות שהפכה את חייה של המתלוננת לחיי יסורים.

עוד טענה המערערת כי העונש שהוטל על המשיב מופרז לקולא בשים לב לכך כי על המשיב הוטלו בעבר 3 עונשי מאסר שונים, וביניהם 26 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכל זה לא הרתיע את המשיב, אשר נהג באלימות כלפי המתלוננת.

עוד טענה המערערת כי היה על ביהמ"ש קמא לגזור על המשיב קנס וכן פיצוי למתלוננת.

מנגד, טען ב"כ המשיב כי עונש מאסר של 4 שנים, כאשר מתוכם 22 חודשים לריצוי בפועל, איננו עונש קל כלל וכלל. באשר להפעלת המאסר המותנה בחופף, טען הסניגור כי אילולא עונש המאסר על תנאי, ביהמ"ש לא היה גוזר על המשיב את תקופת המאסר של 22 חודש. הסניגור ציין בטיעוניו כי בין המשיב למתלוננת נעשה הסכם סולחה בבית הדין השרעי וכי אשתו עם בתם המשותפת נמצאת בבית המשפט וכי היא עצמה ביקשה מבימ"ש קמא רחמים ע"מ שבעלה ישוב לבית בהקדם.

עוד טען הסניגור כי חרף כל מה שיוחס למשיב בעניין תקיפת אשתו, היא מעולם לא נזקקה בעקבות כך לטיפול רפואי כלשהוא. עוד טען הסניגור כי בדבריו האחרונים של המשיב לביהמ"ש קמא הוא הביע חרטה כנה ואמיתית וכי כעת הוא נמצא במסגרת בית הכלא בסדנה לשליטה בכעסים ומניעת אלימות.

ובאשר לקנס ולפיצוי, טען הסניגור כי בימ"ש קמא מצא לנכון להתחשב במצבו הכלכלי הקשה של המשיב.

נציין תחילה כי בעינינו עבירות אלימות בכלל הן עבירות חמורות, ועבירות אלימות במשפחה חמורות שבעתיים.

בענייננו, המשיב הורשע בדין בגין מספר רב של מעשי תקיפה מצדו כלפי אשתו, כאשר בחלק מהמקרים השתמש המשיב בכבל חשמלי שבאמצעותו החל חונק את אשתו. עוד הורשע המשיב בעבירה של הדחה בחקירה באיומים, תוך שימוש בסכין ובכלי הנחזה כאקדח, וכל זאת כדי להניא את אשתו מלאזור עוז ולהתלונן במשטרה. 

אכן צודקת ב"כ המערערת, בטענתה כי בדרך כלל המשקל שיש לתת לסליחתו של קורבן העבירה על מעשי האלימות שבוצע בו מצד בן משפחה, הינו משקל מועט ביותר, משום שאישה המוכה כלואה למעשה בין רצונה להגן על שלמות גופה וכבודה לבין רצונה לשמור על המסגרת המשפחתית, ולא אחת גם נתונה ללחצי משפחה כדי לבוא לביהמ"ש ולסנגר על הבעל התוקפן.

תקופת מאסר לריצוי בפועל של 22 חודשים, אכן איננה תקופה קצרה, ואילולא המאסר המותנה שהופעל בחופף, ייתכן ולא היה מקום להתערב בעונש המאסר שהושת על המשיב.