פסק-דין בתיק עפ 1258/04

כב' השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי:

בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בימ"ש השלום בנצרת (כב' השופטת ל. גופר יונג) מיום 23/06/04 ,

אשר לפיו הורשע המערער בעבירה של חבלה חמורה- עבירה לפי סע' 333 לחוק העונשין, תשל"ז -1977.  על המערער הוטל עונש של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן הופעל מאסר מותנה בן 9 חודשים שעמד כנגד המערער. בית משפט קמא הורה כי עונש המאסר המותנה ירוצה כך ש-6 חודשים יופעלו באופן מצטבר ו-3 חודשים בחופף. בנוסף, הטיל בימ"ש קמא על המערער, מאסר על תנאי של 12 חודשים והפעיל התחייבות ע"ס 5,000 ש"ח.

עפ"י עובדות כתב האישום, בתאריך 10/10/03 בשעות הערב, נסעו המתלונן ואשתו ח'ריה במכוניתם ב"שכונת הפועלים" בנצרת. לפניהם נסע רכב מסוג מיצובישי תוך עשיית "חרקות " ולאחר 100 מטר עצר לפניהם. המתלונן פנה לנהג המיצובישי וביקש ממנו כי יסע לאט וזה בתגובה החל לירוק על המתלונן, לקלל ולאיים עליו. באותו הזמן הגיח המערער ברכב ב.מ.וו. בצבע לבן, ירד מרכבו , ניגש למתלונן והחל להכותו באגרופיו, לקללו ולירוק עליו וזאת עד שאנשים הפרידו ביניהם.

כתוצאה ממעשי המערער נגרם למתלונן שבר באף, המטומה מתחת עינו וכן טשטוש ראיה ורגישות בקרקפת.

בפני בית משפט קמא לא היתה מחלוקת בין הצדדים על עצם האירוע  כולל פציעתו של המתלונן, והמחלוקת היחידה היתה בשאלת זיהויו של הנאשם כמי שנהג ברכב ה- BMW ירד ממנו והיכה את המתלונן.

למתלונן ואשתו נערך מסדר זיהוי תצלומים אשר בו המתלונן זיהה את המערער ב- 90 אחוז והצביע על תמונה נוספת אשר בה סבר כי מופיע אחיו של המערער.

אשתו של המתלונן לא זיהתה איש מהמופיע בתצלומים שהוצגו במסדר.

בית משפט קמא קיבל את עדותו של המתלונן כאמינה והגיונית וקיבל את זיהויו של המערער על ידי המתלונן, הגם שהזיהוי היה כאמור של 90 אחוז, וזאת לאחר שנמצאה על ידי בית המשפט קמא תוספת ראייתית אשר היה בה כדי להשלים את החסר.

אותה תוספת נמצאה, בהודעתו של המערער במשטרה ובעדותו בבית המשפט.

בהודעתו במשטרה ייחסו למערער שני מעשי תקיפה, שהאחד אינו נוגע למתלונן כאן. את העניין האחר הכחיש המערער לחלוטין, ואילו באשר למעשה נשוא כתב האישום שהיה יומיים שלושה קודם למועד גביית העדות, ציין המערער כי הוא זוכר את האירוע והוא מסר גרסה לפיה היה זה הוא שהותקף על ידי הנהג.

כמו כן ציין המערער באותה הודעה כי בערב האירוע נשלחו אל ביתו שליחים ממשפחת זועבי שאיימו עליו ואחד מהם אמר לו שהוא אחיה של אשת הנהג.

יש להדגיש כי החוקר שגבה את העדות מהמערער לגבי החשדות שיוחסו לו לא ציין בפניו כי האירוע התרחש בשכונת הפועלים בנצרת, ואף לא מסר לו את שם הנהג או את העובדה כי הוא בן למשפחת זועבי.

עוד יש להדגיש כי המערער ציין באותה הודעה כי הויכוח המקורי היה בין אותו נהג לבין נהג רכב אחר, ואילו הוא הזדמן למקום רק למשמע הויכוח.

בשלב מסוים במהלך גביית ההודעה כאשר נשאל על רכב BMW החליט המערער לשמור על זכות השתיקה כאשר בהקשר זה יש לציין כי הנאשם נעצר כשהוא עומד ליד רכב BMW.

בית משפט קבע כי ניסיונו של המערער להסביר את הודעתו (ת/14) נדון לכישלון, וכי  כל הדברים שאמר בבית המשפט אינם מתיישבים עם דבריו הברורים בת/14.

משכך, כל הדברים הללו משלימים את החסר בזיהויו של המערער כפי שפורט לעיל, ועל סמך זאת הורשע.

תמצית טענות המערער

1. לא ניתן להעניק למסדר זיהוי משקל שאין לו. המדובר בזיהוי של 90%- אין המדובר בזיהוי מוחלט אלא בזיהוי חסר שאין בו בכדי לבסס הרשעה בפלילים.
2. המשיבה נמנעה מלבקש מהמתלונן כי יצביע על המערער בפני בימ"ש קמא ולאור העובדה שבמסדר הזיהוי היה זיהוי חלקי,  יש לתת משקל מועט ביותר לזיהוי במשטרה.
3. המשיבה נמנעה מלבקש להעיד את המתלונן כעד הזמה לגבי מיקום הקטטה ולכן כשלה בהרמת הנטל המוטל עליה.