פסק-דין בתיק עפ 1257/05

המערערים הורשעו בבית משפט השלום בנצרת (פ 1210/03) בעבירות שונות על פקודת מס הכנסה.

מערער מס' 2, בהיותו בעל תפקיד אחראי בחברת שלוש סעיד ובניו בע"מ, הורשע באי העברה במועד של מס שנוכה במועדים החל מ - 3/98 ועד 5/99, סה"כ 15 עבירות. בנוסף, הורשע מערער מס' 2 באי הגשת דוחות ביחס להכנסות החברה בשנים 1997, 1998 ו - 1999.

מערער מס' 2 הורשע בנוסף, יחד עם המערער מס' 1, בעבירות של אי הגשת דוחות ביחס להכנסות החברה שלוש סולל הצפון בע"מ בשנים 1999, 2000 ו - 2001; ומערער מס' 1 הורשע, בנוסף, בעבירה של אי דיווח על הכנסות בשנים 1998, 1999, 2000 ו - 2001.

בעקבות הרשעתו נדון המערער מס' 1 למאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים, שהומרו לעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס בסך 15,000 ש"ח והתחייבות.

על המערער מס' 2 הוטלו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס בסך 30,000 ש"ח והתחייבות.

הערעור מכוון כלפי חומרת העונש.

המערערים טוענים כי בית משפט קמא החמיר עימם יתר על המידה, לא נתן משקל מספיק לעובדה שאין להם עבר פלילי, להודאתם ולהסרת המחדלים.

עוד נטען כי בית המשפט לא יחס משקל לעובדה שמערער מס' 1 לא הורשע בעבירה של אי העברת מס שנוכה.

טענתם העיקרית של המערערים נסובה אודות הסרת המחדלים. לטענתם, חלק מן המחדלים הוסר והוצהר על כך כבר בטיעונים לעונש. לבקשתם, ניתנה למערערים ארכה להגיש לבית משפט קמא אסמכתאות להסרת המחדלים, אלה הוגשו באיחור מסיבות אישיות, אך עמדו בפני בית משפט בטרם גזר את דינם.

אמרנו לא אחת כי העונש הראוי לעברייני מס, בפרט ביחס לעבירה של אי העברתו של מס שנוכה,  הוא עונש של מאסר, שיש בו כדי להביע את דעת החברה וסלידתה ממעשים מסוג זה שיש בהם שליחת  יד לקופה הציבורית (ראה ע"פ (נצרת) 1288/04 - חשיבון חליל בן דיאב נ' מדינת ישראל  תק-מח 2004(4), 3401, ורע"פ 11725/04 - חליל ח'שיבון נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2) עמ'

1328).

בית המשפט העליון אף התייחס לכך שעבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה  ויש ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. על כן נקבע כי כאשר מדובר בעברייני מס, אשר כוונתם היא להפיק רווח כספי מן העבירות שבוצעו, " חשוב להטיל לצד הקנס, גם עונש של מאסר בפועל למען יידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר" (רע"פ 3137/04 - שלום חג'ג' נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(2), 617 ).

העונש שהוטל על המערערים, אף בהתחשב בנסיבותיהם האישיות ובסכום המס המקורי איננו חמור כלל ועיקר. כל שכן, איננו חמור באופן המצדיק התערבותנו.

הצדדים חלוקים בינהם בנוגע לשאלה האם הוסרו כל המחדלים או רק חלקם.

לפי טענת המשיבה, טרם שולמה קרן החוב בגין אי העברת הניכויים ביחס לשנים 1998 - 1999, ואין הסדר לגבי חוב זה. הדוחות נשוא כתב האישום הוגשו אך לא שולמו הקנסות עבורם.

למעשה, אין המערערים חולקים על כך שהקנסות עקב אי הגשת הדוחות לא שולמו.

המחלוקת נוגעת לקרן החוב בגין אי העברת הניכויים, כאשר המערערים טוענים כי שלמו את מלוא הקרן, אך אינם מכחישים כי לא שילמו את הקנסות והריביות. לטענתם, הוגשה בקשה לביטולם, אך טרם ניתנה בה החלטה .

בית משפט קמא התחשב בגזר דינו בכך שחלק מן המחדלים הוסר ואף ציין כי נראה שהמערערים עושים מאמץ להסרת כל המחדלים. מכאן טענת המערערים נשקלה לטובתם בעת שנגזר דינם, יחד עם נסיבותיהם האישיות, והעדר עבר פלילי, ואף אם נקבל את הנטען כאן לעניין הסרת המחדלים, הרי אין בכך כדי להוות שיקול להקלה נוספת בעונשם של המערערים.

באשר לנטען לגבי ההבחנה המתחייבת בין המערערים נוכח העבירות השונות בהן הורשעו, הרי בית המשפט קמא נתן ביטוי להבדל זה עת שקבע את מידת העונש, וגם בכך לא מצאנו סיבה להתערב.