פסק-דין בתיק עפ 1254/06

המערער הורשע ע"פ הודאתו בעבירה של סחר בסם מסוכן (6 מקרים) עבירה לפי סעיף 13 + 19 א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973.

ע"פ המתואר בכתב האישום, בו הודה המערער, הרי שבחודשים ינואר-פברואר ומרץ משנת 2006, בשש הזדמנויות שונות, מכר המערער לאחרים בכל פעם מנת סם מסוכן מסוג הירואין בתמורה לסך של 50 עד 150 ש"ח.

בית משפט השלום גזר על המערער 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו של המערער, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה כלשהיא על פקודת הסמים המסוכנים ויורשע עליה, כמו כן פסל את המערער מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך שנה אחת.

בערעור שבפנינו, מלין המערער על חומרת העונש. לטענתו, החמיר עמו בימ"ש השלום יתר על המידה, כאשר גזר עליו 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לטעמו של המערער, עונש זה סוטה מרמת הענישה הראויה לעבירה ולנסיבות של המקרה ושל המערער.

לטענת המערער, ביהמ"ש קמא לא נתן משקל במידה מספקת לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, ובין אלה, נסיבות חייו הקשים, היותו נשוי ואב לתשעה ילדים.

עוד טוען המערער כי ביהמ"ש קמא לא התחשב במידה מספקת בהודאתו, בחרטתו וברצונו לעבור טיפול גמילה מסודר.

הסניגור הוסיף וטען בפנינו, כי אין המדובר בסוחר סמים, אלא באדם המכור לשימוש בסמים, אשר מכר סמים ע"מ לממן את רכישת הסמים לשימושו העצמי, וכדי לא לנגוע בקיצבת הילדים שהוא מקבל מביטוח לאומי.  עוד טען הסניגור כי עד כה לא זכה המערער להזדמנות של ממש לטיפול גמילה מסודר.

מנגד, טען ב"כ המשיבה, כי המדובר בעבריין שיש לו 29 הרשעות קודמות, שבעבר ריצה עונשי מאסר בפועל ב- 18 מקרים ואף על פי כן הוא חזר וביצע עבירות, לרבות עבירות על פקודת הסמים. על כן, יש חשיבות להרתעתו האישית ולהרתעת הרבים ולהרחקתו מהציבור כדי להגן על הציבור בפניו.

באשר לטיעון שהוא מוכר סמים כדי לממן את רכישת הסמים לשימושו העצמי, טען ב"כ המשיבה, ובצדק, כי טיעון זה הינו מקומם.

לא מצאנו כל ממש בערעור. המערער הורשע בעבירה החמורה של סחר בסם מסוכן מסוג הירואין, המדובר במכירת הירואין בשש הזדמנויות שונות.

על חומרתה המפליגה של עבירת הסחר בסמים, במיוחד בסחר בסם מסוכן מסוג הירואין, נכתב רבות ע"י בתי המשפט ומיותר לחזור ולהכביר על כך מלים. העיסוק בסחר בסמים, פוגע אנושות בציבור וביסודות החברה, על כן, בתי המשפט מצווים לתרום את תרומתם למלחמה בנגע הסחר בסמים ע"י הטלת עונשים חמורים.

נקבע לא אחת ע"י ביהמ"ש העליון כי דינו של כל מי שמטמא את ידיו בעיסוק בסחר בסמים, מאסר מאחורי סורג ובריח ולתקופה ארוכה, עוד נקבע כי כאשר מדובר בעבירות על פקודת הסמים, יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבהרתעת הנאשם ובהרתעת הרבים על האינטרס הפרטי של הנאשם העומד לדין.

בענייננו, המדובר בנאשם יליד 1960, שהספיק עד כה לצבור 29 הרשעות קודמות, ביניהם הרשעות רבות בעבירות על פקודת הסמים. המערער ריצה בעבר עונשי מאסר פעמים רבות, וכל פעם חזר לסורו מחדש.

יצויין כי בניגוד לטיעוניו של הסניגור, הרי שהמערער בעבר היה בטיפולי גמילה משימוש בסמים מספר רב של פעמים, אך ללא הצלחה, חרף זאת, ביהמ"ש הושיט יד למערער והורה על קבלת תסקיר מבחן, ושירות המבחן נאות לבקשת המערער לעבור גמילה רצינית ארוכת טווח במלכישוע, וההחלטה הסופית בעניינו נדחתה כדי שהמערער יעבור את הבדיקות הדרושות לצורך טיפול הגמילה, אולם ביום 29/6/06, ובטרם יגזור בימ"ש קמא את דינו, הודיע שירות המבחן כי המערער שינה את דעתו ואיננו מעוניין בתוכנית הגמילה שהוצעה לו. דברים אלה מפריכים את טענותיו של הסניגור בדבר רצונו הכן של המערער לעבור טיפול גמילה ולפתוח דף חדש בחייו, ומצביעים על כך שהמערער דחה את היד שהושטה לו ע"י ביהמ"ש.

עונש המאסר בפועל של 30 חודשים שנגזר על המערער ע"י ביהמ"ש קמא, הינו עונש ראוי והולם את חומרת העבירה בה הורשע המערער, את כלל הנסיבות, לרבות הרשעותיו הקודמות המרובות של המערער. יש לציין כי הנימוקים לקולא, להן טען המערער בפנינו, עמדו לנגד עיניו של ביהמ"ש קמא, והעונש שהוא גזר בסופו של יום על המערער לוקח בחשבון נימוקים אלה ומאזן נכונה בין כלל הנסיבות.

סוף דבר, העונש שנגזר על המערער, איננו עונש חמור, לא כל שכן אין הוא חמור במידה המצדיקה את התערבותינו כערכאת ערעור.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

ניתן היום כ"ה בתשרי, תשס"ז (17 באוקטובר 2006) במעמד הצדדים