פסק-דין בתיק עפ 1245/07

בפנינו ערעור על חומרת גזר הדין שניתן ע"י בית משפט קמא (כב' השופטת ל. יונג-גפר), אשר דן את המערער ל - 18 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי והתחייבות בסך של 5,000 ש"ח. כמו כן, הופעל מאסר מותנה בן 18 חודשים, כולו בחופף למאסר שהוטל על המערער, כך שסה"כ הוטלו עליו 18 חודשים לריצוי בפועל  מיום מעצרו.

המערער הורשע, על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפת בת זוג וניסיון לתקיפה סתם, לאחר שתקף את חברתו לחיים, היכה אותה בכל חלקי גופה, הפילה ארצה וגרר אותה, תוך שהוא ממשיך להכותה. אדם זר אשר הבחין בנעשה התערב וביקש מן המערער להפסיק את מעשיו, בתגובה ניסה המערער לתקוף אותו, וכן בעט בקביים של אותו אדם.

כן, הורשע המערער על פי הודאתו, בשני תיקים מצורפים שעניינם הפרת הוראה חוקית וגניבה.

בית המשפט קמא דחה את בקשת הסניגור להסתפק בענישה שלא תכלול מאסר בפועל ולהאריך את המאסר המותנה, והמערער חוזר אף בפנינו על בקשתו זו.

המשיבה התנגדה לקבלת הערעור, הדגישה את חומרת העבירות שביצע המערער, את עברו הפלילי, והעובדה שהעבירות בוצעו בזמן שתלוי ועומד היה כנגד המערער מאסר על תנאי ממושך.

עוד הפנתה לתסקירי שרות המבחן אשר הוגשו לבית המשפט קמא, ואשר בסופו של דבר לא כללו המלצה טיפולית, והוסיפה כי לא היו בנסיבות העניין נימוקים שהצדיקו הארכת התנאי. 

בטרם נגזר דינו של המערער בבית משפט קמא, ניתנה למערער הזדמנות להשתלב בהליך טיפולי, לצורך כך נדחה הדיון מפעם לפעם ובפני בית המשפט קמא עמדו מספר תסקירי שרות המבחן, אשר פרטו את תהליך האבחון ונסיונות הטיפול שארכו למעלה משנה, ואשר בסיומם דווח מבית נועם כי המערער מתנהג באופן מוזר במפגשים, והתנהגותו עוררה חשד כי הוא משתמש בסמים.

המערער התנגד באופן חריף לכך שתערכנה לו בדיקות שתן, וכאשר מנחי הקבוצה עמדו על כך שיתן בדיקה כזו, הוא ניסה לזייף את תוצאותיה.

המערער נתלה היום באישור לפיו פנה למרפאת הבטים לבריאות ולנפש, וסוכם עימו כי יתחיל בטיפול התנהגותי קוגנטיבי המיועד להמשך טיפול בדפוסי התנהגות לא הסתגלותיים הקשורים לקשר הזוגי, אלא שבכוונה זו של המערער, להתחיל בטיפול חיובי ככל שיהא, אין כדי לשנות מן העובדה שבמשך למעלה משנה ניתנה לו האפשרות לשקם את דרכיו והוא לא ניצלה.

הארכתו של מאסר על תנאי יכולה להעשות מטעמים שירשמו, כאשר בית המשפט נוכח לדעת כי בנסיבות הענין, לא יהא זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי (סעיף 56 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977).

שיקול דעת זה יש להפעיל רק במקרים חריגים, וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת. (ראה ע"פ 4517/04 מסארוה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ט (6) 119).

עניינו של המערער איננו נכלל בגדר מקרים אלו.

העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות וכוללות אלימות כלפי בת זוג, ועבירות רכוש אשר כשלעצמן היו מצדיקות הטלת מאסר בפועל.

למערער עבר פלילי הכולל עבירות רכוש וסמים, הוא אף ריצה בעבר עונש של מאסר בפועל, והוטלו עליו מאסרים על תנאי, לא הרתיעו אותו מלבצע עבירות נוספות.

בסופו של דבר, הקל בית המשפט קמא עם המערער כאשר לא הטיל עליו מאסר בפועל מעבר לתקופת המאסר על תנאי שהופעל.

העונש שהוטל על המערער הינו מידתי, מאוזן ואף מקל עימו, ואיננו מחייב התערבותה של ערכאת הערעור.

לפיכך, אנו דוחים את הערעור.

ניתן היום ג' בכסלו, תשס"ח (13 בנובמבר 2007) במעמד הנוכחים.

______________________          _________________        __________________