פסק-דין בתיק עפ 1237/06

1.         בעת שהועסק המערער כמנהל מחסן בחנות ניו פארם בקניון נצרת עילית, במהלך שנת 1994, גנב המערער ממקום עבודתו, במספר הזדמנויות בשמים, מוצרי טיפוח ומוצרי איפור בשווי של אלפי שקלים ומכר אותם לאחרים.

            בחיפוש שנערך בביתו, ביום 5.9.04, נמצאה סחורה שנגנבה ממעסיקו בשווי של 50,231 ש"ח.

2.         המערער הועמד לדין בבית משפט השלום בנצרת (פ' 1929/05) בביצוע עבירה של גניבה בידי עובד ממעבידו, הודה במעשים שיוחסו לו בכתב האישום, אך ביקש להמנע מהרשעתו.

3.         בפני בית המשפט קמא (כב' הנשיא ת. כתילי) הונחו תסקירי שרות המבחן, אשר המליץ שלא להרשיע את המערער ולהעמידו בצו מבחן למשך שנה, במהלכה ימשיך להשתתף בתהליך טיפולי פרטני וקבוצתי. כן המליץ שרות המבחן על עשיה חינוכית בהיקף של 250 שעות.

4.         לאחר ששקל את מכלול השיקולים והטיעונים, קבע בית המשפט קמא כי לא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מן הכלל המחייב הרשעה, הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, גניבה בידי עובד ממעבידו, עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, ודן אותו לתשלום קנס בסך 5,000 ש"ח, ומאסר לתקופה של 9 חודשים, מתוכם 4 חודשים בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.

5.         ערעור זה מכוון בעיקרו כלפי ההחלטה להרשיע את המערער. בנוסף מבקש המערער להקל בעונשו, וטוען כי העונש שנגזר עליו הינו חמור.

            המערער טוען כי בית המשפט קמא שגה כאשר לא אימץ את המלצות שרות המבחן, ולא נתן משקל מספק לתסקירים החיוביים, מהם עולה כי המערער הביע חרטה, לקח אחריות מלאה למעשיו ואף השתלב בקבוצה טיפולית בתחום עבירות המרמה.

            עוד נטען כי נסיבותיו של המערער עולות בקנה אחד עם השיקולים שנקבעו בהלכת כתב (ע"פ 2083/96), עברו הנקי של המערער, התסקיר החיובי, פגיעה במצבו הכלכלי, גם אם בשלב זה הוא מועסק בעבודה אחרת, שכן נפגעה אפשרותו לעסוק במקצועות "נחשבים יותר" הדורשים עבר נקי. מדובר, כך נטען, בכשלון חד פעמי.

            המערער טוען עוד כי ויתר על קבלת פיצויים ממקום העבודה ורוב הסחורה שנטען כי נגנבה, נתפסה והוחזרה למעסיק.

לעניין חומרת העונש, נטען עוד כי המערער מועסק במהלך 10 החודשים האחרונים כמבקר איכות במפעל כתר פלסטיק, וביצועו של גזר הדין, הכולל מאסר בפועל בעבודות שרות יקטע את הרצף הזה.

6.         המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור בטענה כי לא מתקיימים התנאים להחלת "הלכת כתב", לא מדובר במעידה חד פעמית כנטען, מדובר בעבירה חמורה, שהיקפה גדול. הסחורה שנתפסה בביתו של המערער בשווי של כ - 50,000 ש"ח הינה "המלאי" שהיה בידו באותה עת, וניתן רק לשער מה היה היקף הגניבה.

7.         דעתנו כדעת המשיבה, כי אין מקום לערעור זה.

8.         הכללים להמנעות מהרשעתו של עבריין בגיר ידועים היטב, ובית המשפט קמא בחן ויישם אותם כהלכה.

האינטרס הציבורי מחייב כי מי שנמצא אשם בדין יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל והסמכות הנתונה לבית המשפט להימנע מהרשעה יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. " שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפרה את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני החוק". (ע"פ 2796/03 - ברטי ביבס נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(3), 16 ,עמ' 23).

השיקולים שבאינטרס הציבורי שמים דגש על חומרת העבירה ונסיבותיה ועל האפקט הציבורי של ההרשעה. " הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיוידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי" (ע"פ 2083/96 - תמר כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(3), 337 ).

בעקבות הלכת כתב (בע"פ 2083/96 שאוזכר לעיל) "הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

בית המשפט נדרש לאזן בין השיקולים הכרוכים בשמירה על האינטרס הציבורי, משמע, מיצוי ההליך הפלילי בכדי להשיג הרתעה, אכיפה ושוויוניות, אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם, בכללן, טיב העבירה, חומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מהרשעה.

בנוגע  לנאשמים בגירים, על פי רוב,  גובר השיקול הציבורי ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר,  כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה.

9.         במקרה הנדון לא מתקיים אף לא אחד מן התנאים להמנעות מהרשעה.