פסק-דין בתיק עפ 1213/05

א.         בפנינו ערעור באשר לגזר הדין (ככותרת הודעת הערעור) כפי שיצא מתחת ידו של בית משפט קמא (כב' השופט אזולאי ת.פ. 3882/04 שלום נצרת).

המערער הורשע על פי הודאתו ביום 21/10/04 בפני בית משפט קמא, המערער אשר היה מיוצג הודה בכתב אישום מתוקן ממנו נמחקו המילים "נסיבות מחמירות" עבירה בניגוד לס' 273 לחוק העונשין ה'תשל"ז - 1977 והמערער נשלח לקבלת תסקיר שרות מבחן והתיק נקבע לטיעון לעונש.

ב.         כתב האישום המתוקן מלמד כי ביום 11/10/04 בשעה 23:30 בצומת הבריאות בנצרת עת עסקו השוטרים אבנר נעמה וקאסם ופיק בפיקוח תנועה ובדיקת רשיונות עוכב רכב ובו גם המערער.

המערער שעל פי עובדות כתב האישום היה תחת השפעת אלכוהול, תקף את השוטר ופיק, דחף אותו בידיו ומנע הזעקת תגבורת.

כאשר הגיעו למקום שוטרים נוספים, תקפו המערער והאחר שהיה עמו את השוטרים בבעיטות ובמכות והמערער אף נגח בשוטר ופיק וטרק את דלת הניידת על רגלו.

כעולה מעובדות אלה, הורשע המערער בעבירה של הכשלת שוטרים, עבירה בניגוד לס' 275 לחוק העונשין, תקיפת שוטרים, עבירה בניגוד לס' 273 לחוק העונשין (כאן נזכיר, תוקן כתב האישום ו"הנסיבות החמורות" הושמטו והוראת החיקוק תוקנה בהתאם).

בנוסף, עבירה של איומים בניגוד לס' 192 לחוק העונשין.

ג.          בית משפט קמא בגזר דין מנומק, ראוי ומאוזן עמד על המפורט בתסקיר ועל עברו של המערער.

בית משפט קמא ציין כי המערער לא נרתע מהעונשים שהוטלו עליו בעבר, המשיך בהרגלי השתיה שלו ובהרגליו האלימים וגם מאסר בפועל וגם מאסר על תנאי תלוי ועומד, לא גרמו להרתעתו.

בית משפט קמא עמד על הודאת הנאשם, נסיבות המקרה מול חומרת המעשים העברייניים וגזר על המערער בסופו של יום 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, הורה להפעיל את התנאי אשר היה תלוי ועומד כנגד המערער (ת.פ. 210/02 מחוזי חיפה),  30 חודשי מאסר כאשר כאן ראה לחפוף חלק מהפעלת המאסר, כך שסה"כ ירצה המערער, 34 חודשי מאסר מיום מעצרו.

בנוסף, גזר בית משפט קמא על המערער 10 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים על העבירה בה הורשע המערער וכן כל עבירת אלימות פיזית כלפי אדם וקנס בסך 1,000 ש"ח.

ד.         ב"כ המערער הן בהודעת הערעור ונימוקה והן בפנינו, מלינה על חומרת העונש ועל ניהול התיק לטעמה.

לטענתה, בית משפט קמא לא זקף את הגנת השכרות לזכות המערער ולא ביטל את כתב האישום בגינה שכן לטענתה, טענת השכרות לא הייתה צריכה הוכחה מאחר והוזכרה בכתב האישום.

עוד ראתה לציין כי בית משפט קמא נתן בלשונה "גושפנקא" לקבלת ההודאה והחמיר עם המערער.

לטיעוניה של ב"כ המערער התקיימו פגמים בניהול המשפט בבית משפט קמא, כב' השופט אזולאי גיבש דעה שלילית נגד המערער ומכאן, מתבקשים אנו בערעור לבטל את ההרשעה וגזר הדין ולאפשר למערער לנהל הוכחות.

ה.         1.         דין הערעור לדחיה.

ראש וראשון, היה והטענה בפנינו הינה לחזרה מהודאה, מקומה לא בדרך בה נטענה בפנינו.

סעיף 153 לחסד"פ (נ"מ) ה'תשמ"ב - 1982, לשונו ברורה, ב"כ המערער לא נהגה בדרך המותווית על פי דין ואין לקבל טענותיה בפנינו זאת, מעבר לכך שגם לגופו של ענין לא ראינו על פי פרוטוקול בית משפט קמא בסיס לנטען, המערער היה מיוצג, כתב האישום תוקן והודאתו באה כשהיה מיוצג ולאחר תיקון כתב האישום.

ככל שעיינו בהליך בבית משפט קמא, לא מצאנו בו פגם כלשהו.