פסק-דין בתיק עפ 1190/06

1.         המערער הורשע על פי הודאתו, בבית משפט השלום בנצרת (פ 4297/05) בביצוע עבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות 345(א)(4)+(5) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2.         בית משפט קמא (כב' השופטת ל. יונג - גפר) גזר על המערער 36 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים על כל עבירה מסוג פשע ו - 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה כלשהי לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין. בנוסף, חויב המערער לשלם פיצויים למתלוננת בסך 5,000 ש"ח.

3.         ערעור זה מכוון כנגד חומרת העונש בלבד.

4.         המערער טוען כי העונש שהוטל עליו חורג מרמת הענישה הנהוגה, ואיננו מביא במכלול השיקולים את הטעמים להקל בעונשו.

5.         בכלל זה מציין ב"כ המערער כי הודאתו התקבלה, לאחר שהושג הסדר טיעון בין הצדדים שהביא לתיקון עובדות כתב האישום, ובטרם נאלצה המתלוננת להעיד.

            ב"כ המערער מפנה לגזר הדין ומבקש ללמוד ממנו כי בית המשפט דלמטה סבר שלא מדובר בעבירה מן העבירות הקשות במיוחד.

            עוד נטען כי בית המשפט דלמטה נתפס לכלל טעות כאשר סבר שהמערער הורשע בעבר בעבירה מאותו סוג, בעוד שבפועל לא הורשע המערער בעבר בעבירה של מעשה מגונה, אלא בניסיון לבצעה.

ב"כ המערער מוסיף וטוען כי לא ניתן משקל ראוי לכושרו השיכלי של המערער עצמו, חרף האמור בתסקיר שרות המבחן.

            ב"כ המערער מדגיש כי לא הובא בפני בית המשפט קמא תסקיר קורבן בעניינה של המתלוננת, שממנו ניתן היה ללמוד אם במעשיו היה כדי לגרום לה לנזק ובאיזה היקף נזק מדובר, ומשכך, ולמרות הנימוקים לכך, לא יכולה המשיבה להעלות בפני בית המשפט טענות באשר להשפעות הנפשיות והרגשיות שהיו למעשים על המתלוננת.

            עוד נטען כי בית המשפט הנחה עצמו על פי פסקי דין שונים שנסיבותיהם והעבירות הנדונות בהם שונות לחלוטין מענייננו.

            ב"כ המערער תמך טענותיו בפסיקה שהציג לעיוננו.

6.         ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערעור, וטוענת כי המעשים עליהם נסובה הרשעתו של המערער הינם חמורים במיוחד נוכח הנסיבות שפורטו בכתב האישום ובגזר הדין המנומק והמפורט, והעונש שהוטל עליו עומד בקנה אחד עם חומרת מעשיו ועם עברו הפלילי, הכולל, פרט לעבירות אלימות, גם עבירות מין.

            ב"כ המשיבה הדגישה את העובדה שהמתלוננת עקב מצבה המיוחד לא התלוננה על העבירה והדברים נתגלו ע"י העובדת הסוציאלית, ולטענתה, יש לייחס למעשיו של המערער       חומרה מיוחדת שכן הוא ניצל את הידיעה שהמתלוננת לא תתלונן. כמו כן, מפנה המשיבה לתסקיר השלילי, שבו נמנע המערער מלגלות אמפטיה לקורבן.

7.         דין הערעור להדחות.

המערער שימש כנהג הסעות, ובמסגרת עיסוקו נהג להסיע דיירי הוסטל בעפולה, הסובלים מפיגור שכלי, ביניהם המתלוננת, ילידת 1981.

בתחילת שנת 2005, בעת שהסיע את המתלוננת, וכאשר נותרו השניים לבד ברכב, עצר המערער את הרכב במקום שאיננו מוכר למתלוננת, עבר לשבת במושב האחורי של הרכב והורה למתלוננת להצטרף אליו. חרף התנגדותה של המתלוננת ונסיונותיה להזיז את ידיו מעליה, ביצע בה המערער את המעשים המגונים.

8.         בית המשפט דלמטה עמד על חומרת העבירה, על המיאוס והסלידה שהיא מעוררת, בפרט כשהיא מכוונת כלפי קורבנות חלשים ופגיעים במיוחד.

9.         חומרתה של העבירה נעוצה קודם לכל בניצול מצבה המיוחד של המתלוננת, תוך הפרת האמון שניתן במערער, כאשר הוא ממלא תפקיד בהסעתה למקום מגוריה, ובנסיבות המעשים הספציפיים שביצע.

לא מצאנו טעות בכך שבית המשפט שקל לחובתו של המערער את העובדה שבעברו עבירה מאותו סוג, משמע, עבירת מין, ואף עבירה דומה, גם אם שם היה מדובר בניסיון ובנסיבות אחרות.