פסק-דין בתיק עפ 1165/06

המערער הורשע על פי הודאתו, בהסדר טיעון, בו תוקן כתב האישום בעבירות של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות של בת זוג וגרימת חבלה של ממש, בניגוד לסעיפים 380 + 382 (ג) לחוק העונשין, ה'תשל"ז - 1977 ואיומים, עבירה בניגוד לס' 192 לחוק העונשין בשני מקרים.

בכתב האישום (אשר תוקן) נמחקה הוראת חיקוק של תקיפה בנסיבות מחמירות של בת הזוג והעובדות בהתאם, כך שהעובדות מדברות במכות לראשה ובחזה של רעייתו, חניקתה, משיכה בשערותיה, גרימת חבלה של ממש כדי צורך בטיפול רפואי.

כמו כן, איים המערער כי ירצח את המתלוננת בשני מקרים כאשר במקרה השני איים כי ירצח אותה בסכין.

לאחר שנשמעו חלק מהראיות, הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון על פיו תוקן כתב האישום כמפורט לעיל,  המערער הודה במותר וכמפורט ומבואר לעיל.

(עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות של בת זוג, גרימת חבלה של ממש ובשני מקרים של איומים).

בית משפט קמא ציווה כי בטרם גזר הדין, יתקבל תסקיר שרות מבחן בעניינו של המערער ואכן, הומצא תסקיר.

בקשה לתסקיר משלים נדחתה זאת, כאשר קצינת המבחן מצויה בדיון, הסניגור טען שם כי המערער "מבין כעת את הדרך להתמודד עם קצינת המבחן" ובית משפט קמא שם, דחה כמבואר את הבקשה תוך שהנו קובע כי הדברים שהשמיע המערער בפני קצינת המבחן ברורים וחד משמעיים.

ב"כ הצדדים טענו לעונש ובית משפט קמא בגזר דין מפורט היטב עמד על חומרת העבירות מחד וגילו והעדר עבר פלילי למערער מאידך, עמד על תסקיר שרות המבחן שהיה בפניו, טענות הסניגור גם לענין זה (ועוד נחזור לכך) וסופו של יום, גזר על המערער מאסר בפועל של 8 חודשים בניכוי תקופת מעצרו, מאסר על תנאי של 12 חודשים לתקופה של 3 שנים על עבירות אלימות כלפי בן משפחה או בת זוג ומאסר על תנאי של 6 חודשים לתקופה של 3 שנים על עבירות אלימות בנוסף להתחייבות על סך 5,000 ש"ח ל - 3 שנים להמנע מעבירות אלימות כלפי בן משפחה או בת זוג.

המאסר בפועל עוכב ובישיבה הראשונה בפנינו ביום 4/7/06 חזר הסניגור וטען כי המערער מבין היום את הכללים עם שרות המבחן וביקש תסקיר משלים.

למרות התנגדות ב"כ המשיבה, הורינו לשרות המבחן, לפנים משורת הדין, להמציא תסקיר מעודכן ולאור טיעוני הסניגור בבית משפט קמא וטיעוני המערער עצמו, קבענו מפורשות ללא השפעה של הורי המערער.

הנה כי כן, ביום 30/8/06 המציא שרות המבחן תסקיר מטעמו המדבר גם הפעם בלשון ברורה.

התסקיר מלמד כי המערער אינו מקבל אחריות, שולל ומכחיש את התנהגותו האלימה כלפי בת זוגו, טוען כי בטעות דחף אותה, טוען כי אשתו רימתה אותו, למרות טענותיו בפני שרות המבחן בירור עם בת הזוג העלה שלא היא, המצב נותר בעינו, כך גם כך, למרות שטען שהחליט להתגרש, למד שרות המבחן כי לא הוחל בכל הליך כזה והמערער אף לא פנה לבית הדין השרעי.

קצינת המבחן חוזרת ומציינת כי: " התרשמותינו שהוא עדין לא מחובר למשמעות וחומרת מעשיו ואף אינו מקבל עליהם אחריות", ראינו להדגיש זאת מתוך התסקיר כמענה לטענות הסניגור המלומד.

המערער מכחיש את עובדות כתב האישום, ההתרשמות של שרות המבחן הנה כי מדובר בהעדר התחברות בדפוסי האלימות, העדר נזקקות, אין סיכוי להפקת תועלת טיפולית וסופו של תסקיר שמסתיים הוא ללא המלצה טיפולית.

לאחר שחזרנו ושמענו את טיעוני הצדדים בפנינו, אנו קובעים כי דין הערעור לדחיה.

מדובר במעשים חמורים ביותר של המערער אשר לא ראה אף לקחת אחריות למרות שתי הזדמנויות שניתנו לו למרות שלפנים משורת הדין חזרנו והפנינו אותו לשרות המבחן, המערער לא נטל את ההזדמנות שניתנה לו, אינו מחובר לחומרת מעשיו, הנטען לחרטה מפי הסניגור אינה עולה בקנה אחד עם דבריו של המערער בפני שרות המבחן, מדובר במילים בעלמא מהשפה לחוץ, מדובר במערער מסוכן, אשר פגע בבת זוגתו בצורה אלימה עד כי נזקקה לטיפול רפואי, איים עליה ברצח בשתי הזדמנויות כאשר בהזדמנות השניה טרח לציין כי ישתמש בסכין.

גזר דינו של בית משפט קמא ראוי ומאוזן.

לצערנו, לא פעם, איומים של בן זוג כמערער שבפנינו מסתיימים בטרגדיה בה מקופחים חיי אדם.

לא ראינו במכלול הנימוקים שהועלו בפנינו כעולה מהאמור לעיל לרבות שני התסקירים מקום להתערבותינו כערכאת ערעור, העונש אף מקל עם המערער בנסיבות חומרת העבירות, גילו ועברו צויינו ונמדדו בגזר הדין בבית משפט קמא ומכל אלה, אנו מורים על דחית הערעור.