פסק-דין בתיק עפ 1160/06

כב' השופט האשם ח'טיב:

רקע

1.         בית משפט השלום הרשיע את המערער, בעבירה של אי קיום צו בית משפט בניגוד לסעיפים 205 ו- 210 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965, זאת לאחר שהמערער הודה במיוחס לו ע"פ כתב האישום, ולפיו עד ליום 04/01/05 הוא לא הרס את המבנה לגביו הוציא בית משפט השלום בנצרת, בהתאם לגזר דין שניתן ביום 05/11/00 בת.פ. 4032/96 צו הריסה, אף שלא קיבל היתר בנייה.

בית משפט השלום גזר על המערער 12 חודשי מאסר, מהם 5 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור המערער את העבירה בה הורשע ויורשע עליה.

בנוסף, הפעיל בית משפט השלום באופן חופף את המאסר על תנאי של 90 יום שנגזר על המערער בת.פ. 1000/01, כן הפעיל בית המשפט את ההתחייבות ע"ס 6,000 ש"ח שניתנה באותו תיק,  וחייב את המערער לחתום על התחייבות כספית בסך - 60,000 ש"ח להימנע תוך 3 שנים מביצוע העבירה בה הורשע.

בגזר דינו, ביהמ"ש קמא לא קבע דבר לעניין אפשרות ריצוי עונש המאסר שהוא גזר על המערער בדרך של עבודות שירות, אולם, ביום 15/2/06, הגיש המערער בקשה שכונתה על ידו "בקשה לעיון חוזר", ולפיה ביקש מביהמ"ש להורות על המרת המאסר בפועל שהוטל עליו בעבודות שירות, ולצורך זה להורות על קבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות. 

כעולה מפרוטוקול דיון מיום 23/2/06 שנמצא בתיק בית משפט השלום, הודיעה עו"ד זלצר, ב"כ המשיבה, כי היא ראתה את בקשתו הנ"ל של המערער, וכי אין לה התנגדות להזמין חוות דעת של הממונה על עבודות השירות, ולעכב את ריצוי עונש המאסר.

בהחלטה מאותו יום, שניתנה בהעדר המבקש, החליט ביהמ"ש קמא להיעתר לבקשה והורה על קבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות, ומשנתקבלה חוות דעת חיובית, החליט ביהמ"ש קמא ביום 3/4/06, ב - "גזר דין משלים", כי המערער ירצה את עונש המאסר בעבודות שירות בהתאם לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות.

על גזר דין זה הערעור המונח בפנינו.

הערעור

2.         לטענת המערער, החמיר עימו בית המשפט יתר על המידה, כאשר השית עליו את העונשים הנ"ל, הכוללים מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי, הפעלת התחייבות להימנע מעבירה, והטלת התחייבות חדשה להימנע מעבירה תוך 3 שנים.

בכתב הערעור, מפרט ב"כ המערער את הקשיים שניצבו בפניו להוצאת היתר, בין אלה התנגדות חברת החשמל בתחילה למתן היתר, ההוצאות הכספיות הכבדות שלטענתו מגיעות ליותר מ- 40,000 ש"ח בהם כרוכה הוצאת ההיתר. הסניגור טען כי מדובר בדירת מגורים בקומה שלישית, כאשר בשתי הקומות שמתחתיה מתגוררים שני אחיו, האחד נכה והאחר אסיר, שלא הסכימו ולא יכלו להשתתף עימו בהוצאות.

ב"כ המערער, סקר את העונשים שנגזרו על המערער בגין אותה בניה, וביניהם קנסות שהושתו עליו בשני תיקים קודמים שהוגשו נגדו, האחד, בת.פ. 4032/96, בגין בנייה ללא היתר בניה  והשני בת.פ. 1000/01, בגין אי קיום צו בית משפט.

עוד נטען בערעור, כי המערער הוא אדם נכה, אב ל- 3 ילדים ומשתכר סך של כ- 3,500 ש"ח לחודש, ומכאן הסיבה שהמערער לא טיפל בהוצאת היתר להכשרת הבניה.

לטענת המערער, הוא לא זילזל בצו בית המשפט או בחוק התכנון והבניה, וכי אי הוצאת היתר בניה נבע מאי יכולתו הכספית, אולם משהבין כי אין לו אלא לפעול להשגת היתר בניה, ולשאת בכל ההוצאות הכבדות לבדו, לרבות היטל השבחה, שעלה ע"ס 20,000 ש"ח, החל לפעול להשגת ההיתר, עד שבסוף הצליח לקבלו, וזאת ביום 05/07/06, כשבוע לפני מועד הדיון בערעור.

ב"כ המערער הציג צילום מהיתר הבניה, וב"כ המשיבה אישרה כי אכן ניתן למערער היתר בניה ביחס לבניה בה עסקינן.

בדיון שהתקיים בערעור, העלה הסניגור טענה "מקדמית", לפיה המאסר על תנאי וההתחייבות שהופעלו ע"י בית משפט השלום, לא היו ברי הפעלה, מאחר והתקופות שלהם עברו, בשים לב לכך שגזר הדין שהטיל אותם ניתן ביום 01/06/02, ובכתב האישום הנוכחי דובר על 01/04/05.

לטענת הסניגור גם אם מדובר בעבירה נמשכת ומתחדשת, לא ניתן להפעיל מאסר על תנאי והתחייבות שחלף זמנם.

עוד טען בפנינו הסניגור, כי בית משפט קמא החמיר בעונש, מאחר והמערער לא עשה דבר ע"מ להכשיר את הבניה ע"י הוצאת היתר בניה, אולם כעת, ומשקיבל המערער היתר בניה כדין, יש מקום להקל בעונש.

יצויין כי, כחודש ימים לאחר הדיון בערעור, הגיש הסניגור, ביום 10.8.06 מה שכונה על ידו "הודעה" לרבות בקשה לתיקון פרוטוקול", בה טען כי מפרטוקול הדיון בערעור נשמטו דבריו לפיהם הפנה לע"פ 1475/05 שנדון על ידי הרכב זה של בית המשפט, ואת טענותיו באשר לזהות נסיבותיו לנסיבות של המקרה מושא ערעור זה. 

מבלי להתייחס לטענת ההשמטה, עיינו בפסק הדין שכאמור ניתן על ידינו בע"פ 1475/05 ובכל המסמכים הקשורים אליו ואשר צורפו להודעה, ונתנו את דעתנו לאמור בו ולנסיבות המקרה שם.