פסק-דין בתיק עפ 1143/07

כב' השופטת אסתר הלמן :

1.         בפנינו ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בבית שאן (כב' ס. הנשיא, השופטת ע. מרדכי), אשר הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו בתיק עמק 20361/06, ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין הטעונים היתר, ללא היתר, בניגוד לדיני התכנון והבניה.

2.         המערער הועמד לדין על פי כתב אישום אשר ייחס לו בנית קיר תומך מבטון באורך של כ - 7 מ"ר בתוואי דרך (צומת), ללא היתר בניה. העבודות נתגלו ב - 31/10/05.

            המערער הואשם בכך שבמועד הנ"ל ואילך השתמש במקרקעין "שימוש חורג". העבודות והשימוש בוצעו ללא היתר בניה, והמערער היה המשתמש בפועל במקרקעין, מבצע העבודות, האחראי לביצוען ולשימוש שנעשה כדין.

3.         המערער כפר במיוחס לו, וטען כי הקיר נבנה על ידי המועצה או אחד השכנים, על קרקע שאיננה בבעלותו.

4.         בישיבת ההוכחות שהתנהלה בפני בית משפט קמא לא היה המערער מיוצג, אך בית משפט קמא נעתר לבקשתו להעזר בבנו, אשר הציג שאלות בחקירה נגדית לעד התביעה.

5.         לאחר שהובאו בפניו עדויות וראיות הצדדים, שוכנע בית המשפט קמא, מעבר לכל ספק סביר, כי המערער ביצע את העבירה שיוחסה לו והרשיעו בביצועה, וכן דן אותו לתשלום קנס בסך 7,000 ש"ח, חייבו לחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח ולשלם כפל אגרה בסך 200 ש"ח.

            בנוסף, חייב בית המשפט קמא את המערער להרוס את הקיר שבנה בתוך 90 יום ממתן גזר הדין.

6.         בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו, ביקש ב"כ המערער לבטל את ההרשעה ולזכות את המערער מן העבירה שיוחסה לו; לחילופין, ביקש להקל בעונשו, החורג לטעמו, מרמת הענישה המקובלת.

7.         נימוקי הערעור לעניין הכרעת הדין :

א.         ב"כ המערער טוען כי בית המשפט קמא התעלם מכך שהחלקה עליה הוקם הקיר מופקעת מזה שנים רבות לטובת המועצה המקומית עילוט, (להלן: "המועצה המקומית"), כאשר הבעלות והחזקה עברו למועצה, כפי העולה מהאישור שצורף להודעת הערעור.

ב.         עוד נטען כי טעה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס לטענת המערער כי לא הוא שבנה את הקיר.

ג.          בית המשפט קמא לא התייחס לטענה שהמערער העביר את כל נכסיו לבניו, ואין כל קשר לנכסים אלו, לרבות לקיר.

ד.         בית המשפט קמא לא התחשב בכך שהמערער הוא אדם מבוגר שמצבו הרפואי קשה, והוא סובל מליקויי שמיעה, ולכן לא שמע ולא הבין חלק מן הדיון בפני בית המשפט.

ה.         טעה בית המשפט קמא כאשר לא התחשב בכך שהקיר נשוא כתב האישום משמש קיר תומך למניעת לכלוך, זרימת שפכים וסחף אדמה, המהווים סכנה של ממש לתושבים.

ו.          טעה בית המשפט קמא כאשר התעלם מעובדת שימוש החלקה ליד הקיר כחניה לעובדי המועצה המקומית עילוט, ומהאישור שהומצא מטעם המועצה המקומית, לפיו היא נתנה הסכמתה וברכתה לבניית הקיר.

ז.          בית המשפט קמא העדיף ונתן משקל לעדותו של המפקח מטעם המשיבה על פני עדויות ההגנה, ללא נימוק.

8.         נימוקי הערעור על גזר הדין :

ב"כ המערער מבקש לקבוע כי גזר הדין מופרז לחומרה ואיננו מתחשב כנדרש בגילו של המערער (86 שנה), בנסיבות המקרה, ובנסיבותיו האישיות של המערער בכלל.