פסק-דין בתיק עפ 1143/06

כב' השופטת אסתר הלמן:

1.         המערער הורשע בבית המשפט השלום לתעבורה בנצרת (ת.ד. 10374/03) בעבירות של גרם מוות ברשלנות, נהיגה בקלות ראש שגרמה לנזק לאדם ולרכוש, ואי שמירת מרחק.

2.         בית המשפט קמא (כב' השופט ח. סבאג) דן את המערער, בעקבות הרשעתו, לתשלום קנס בסך 3,000 ש"ח, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים, פסילה בפועל של 10 שנים, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים על עבירה של נהיגה בזמן פסילה או גרם מוות ברשלנות, ו - 7 חודשי מאסר בפועל.

3.         המערער משיג כנגד הרשעתו ולחילופין כנגד חומרת העונש.

4.         ביום 19.9.06 במועד אליו זומנו הצדדים לשמיעת פסק הדין, ביקש ב"כ המערער להאריך לו את המועד להגשת סיכומי התשובה, שלא הוגשו מפאת תקלה במשרדו, ולדחות מועד מתן פסק הדין, ובקשתו נענתה. פסק דין זה ניתן לאחר בחינת המכלול המונח בפנינו.

5.         ההליך בבית משפט קמא:

א.         כתב האישום המתוקן אשר הוגש בבית משפט קמא יחס למערער עבירות של גרם מוות ברשלנות, נהיגה בקלות ראש אשר גרמה לנזק לאדם ולרכוש, וסטייה מנתיב הנסיעה.

ב.         על פי עובדות כתב האישום, ביום 13.8.02, נהג המערער רכב מסחרי מסוג מיצובישי (להלן: "הרכב") בכביש עפולה בית שאן, מכוון עפולה לבית שאן. לפניו נסע רכב פרטי מסוג פג'ו (להלן: "רכב הפג'ו"), שהיה נהוג ע"י המנוח, מרדכי קקון.

            בשלב מסוים, בקילומטר ה-  28.2 , האט המנוח את מהירות נסיעתו והסיט רכבו אל עבר השוליים, על מנת לאסוף אדם שעמד על שולי הכביש.

            המערער אשר נהג בקלות ראש וללא זהירות ולא היה ער לנעשה בכביש ובקרבתו, לא הבחין בסטיית הפג'ו, סטה ללא כל סיבה וצורך אל השוליים הימניים ופגע עם הפינה הקדמית ימנית של הרכב, בחלקו האחורי שמאלי של הפג'ו. הפג'ו נדחף והתנגש עם דופנו השמאלית בעמוד שלט שמעבר לשוליים.

כתוצאה מן התאונה נפגע המנוח אנושות ונפטר מפגעו ביום 19.8.02.

המערער נפגע באורח בינוני, וכן ניזוקו שני כלי הרכב.

בזמן התאונה מזג האוויר היה נאה, הראות הייתה טובה והכביש היה תקין ויבש.

ג.          המערער כפר באישומים שיוחסו לו. הוא לא הכחיש עם זאת, כי נהג ברכבו במקום ובשעה המפורטת בכתב האישום.

בתחילה הודה גם המערער כי המנוח מצא את מותו בעקבות התאונה, אך בהמשך כפר בקשר הסיבתי בין המוות ובין התרחשותה של התאונה.

ד.         לאחר שמיעת הראיות, זוכה המערער מעבירה של סטייה מנתיב הנסיעה, והורשע ביתר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ובנוסף, בעבירה של אי שמירת רווח, בניגוד לתקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, וזאת מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי.

ה.         בהכרעת הדין אימץ בית המשפט דלמטה את גרסת התביעה בעיקרה, באשר לנסיבות התרחשותה של התאונה.

            ממצאיו התבססו בעיקר על עדותם של שני עדי ראיה, מר יונה חיים ומר שי שוורצמן.

העד יונה חיים נסע אחר רכבו של המערער והבחין בתאונה, תוך כדי נסיעתו. לפי עדותו, האט המנוח את רכבו וסטה ימינה לכיוון שולי הכביש. המערער המשיך בנסיעה ללא סטייה מנתיבו, ופגע ברכב הפג'ו שלפניו, כאשר זה היה חלקו על שולי הכביש וחלקו על נתיב הנסיעה, בעצירה או עדיין בנסיעה איטית.