פסק-דין בתיק עפ 1123/06

כב' השופט האשם ח'טיב:

1.         עפ"י הודאתו, בכל עובדות כתב האישום שבתיק עמק/20905, הרשיע בית משפט השלום בבית שאן את המערער בעבירה של אי קיום צו בית המשפט, עבירה על סעיפים 205 ו- 210 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965, ובעבירה של ביצוע עבודות ושימוש הטעונות היתר ללא היתר, בניגוד לסעיפים 145 (א), 204 (א) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, וגזר עליו מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים, למשך 3 שנים, הפעלת התחייבות שנחתמה ע"י המערער בתיק עמק 20157/03 ע"ס 15,000 ש"ח או 4 חודשי מאסר תחתיו, קנס בסך 5000 ש"ח, חתימה על התחייבות כספית בסך 40,000 ש"ח להימנע תוך 3 שנים מלעבור אותן עבירות בהן הורשע.

בכדי לאפשר לנאשם לקיים את הצווים שבהפרתם הורשע, האריך בית המשפט קמא את תקופת הביצוע של איסור שימוש והריסת הסככות עד ליום 1/6/06, ואם כך יעשה יידחה ביצוע הצו להריסת התחלת בניית בית המגורים ב- 12 חודשים מיום מתן גזר הדין,

2/3/06.

2.         עובדות כתב האישום בהן הודה המערער, וכפי שהם פורטו בכתב האישום הינם כדלקמן:

א.         ביום 11/3/04 ניתן ע"י בית המשפט בתיק עמק/20157 גזר דין שציווה על המערער להרוס עד ליום 11/3/05 התחלת בניית בית מגורים בשטח של כ- 150 מ"ר. כמו כן ניתן צו ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה שהורה למערער להרוס עד לאותו מועד תוספת לסככה וסככה קיימת בשטח כולל של כ- 180 מ"ר הנמצאים בקרקע מיועדת למגורים, שבנה ללא היתר בניה וזאת במקרקעין הידועים כגוש 17501 חלקה 43 בכפר עילוט (להלן: "המקרקעין") ולהפסיק עד ליום 11/9/04 שימוש בסככות כדיר לצאן.

ב.         עד ליום 16/6/05 לא הרס המערער את המבנים ולא הפסיק את השימוש בסככות, אף שלא קיבל היתר בניה למבנים ו/או לשימוש.

ג.          בתאריך 16/6/05 נתגלו במקרקעין הנ"ל עבודות בניה ושימוש במקרקעין שבוצעו אחרי תאריך 1/1/01, הצבת מכולה בשטח של כ- 10 מ' ללא היתר בניה.

ד.         מהמועד הנ"לוהלאה, השתמש המערער במקרקעין שימוש חורג.

3.         הערעור הופנה במקור לא רק כנגד גזר הדין אלא גם כנגד הרשעות המערער בעבירה של ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר ללא היתר, עבירה בה הורשע המערער בגין הודאתו בעובדות שפורטו בסעיפים 3 ו- 4 לכתב האישום, שענינן הצבת מכולה במקרקעין ע"י המערער, ללא היתר בניה ושימוש חורג במקרקעין שהמערער עשה.

לעניין זה נטען בערעור בזו הלשון:

"הרשעתו של המערער בעבירה זו לא בדין יסודה שכן הודאתו צולפה (כנראה הכוונה ל- "סולפה" ה.ח') והדברים הוצאו מהקשרם, שכן הוא ציין כי הוא לא הציב את המכולה בשטח אלא אדם אחר, והוא דאג לסילוקה מהשטח, לכן הוא עותר לחזור מהודאתו בסעיף זה".

דא עקא, בדיון שהתקיים בערעור חזר בו ב"כ המערער מטענותיו לעניין ההרשעה והצהיר כי הוא מכוון את הערעור לעניין חומרת העונש, הקנס בסך של 5000 ש"ח, והפעלת ההתחייבות ע"ס 15,000 ש"ח, שנגזרו על המערער וכנגד חיוב המערער לחתום על התחייבות להימנע מעבירה. לטענת המערער לא ניתן להטיל גם מאסר על תנאי וגם התחייבות, אלא רק אחד משניהם, לכן ביקש הסניגור לבטל אחד משני עונשים אלה, ולהקל בשאר מרכיבי גזר הדין.

אף שכאמור חזר בו ב"כ המערער מטענותיו לעניין ההרשעה ולענין הודאת המערער בהצבת המכולה והשימוש החורג, מוצא אני לנכון להעיר כי טענותיו של הסניגור בדבר "סילוף" הודאתו של המערער, והטענה שהמערער טען בפני בית המשפט קמא כי לא הוא הציב את המכולה, הם טענות חמורות אשר נטענו בעלמא וללא כל בסיס, וראוי להן שלא היו נטענות כלל. עיינתי בפרוטוקול הדיון של בית המשפט קמא, ולא מצאתי כל תימוכין לטענותיו החמורות של הסניגור. המערער הודה בכל העובדות המפורטות בכתב האישום, וללא כל הסתייגות. בפרוטוקול הדיון לא נרשם דבר מפי המערער, באשר לטענה שהסניגור העלה בערעור, לעניין הצבת המכולה ע"י אחר, באם הסניגור סבר כי דברים שטען המערער בפני בית המשפט קמא לא מצאו ביטויים בפרוטוקול, היה עליו להגיש בפני אותו בית משפט בקשה לתיקון פרוטוקול ולא להעלות במסגרת הערעור טענות שאין בהן כל תימוכין בפרוטוקול הדיון של בית המשפט קמא.

מכל מקום, כאמור, חזר בו ב"כ המערער מערעורו על הכרעת הדין, וטוב שהוא עשה כך.

4.         טענתו העיקרית של המערער, כפי שב"כ הצהיר עליה, הינה בעניין חיובו לחתום על התחייבות להימנע מעבירה, יחד עם הטלת עונש מותנה. לגישתו של הסניגור, בית המשפט אינו מוסמך להטיל את שני העונשים ביחד, על כן יש לבטל אחד משני עונשים אלה.

בטענתו זו מסתמך הסניגור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים, הנשיא לינדנשטראוס, גריל י. כהן), ע"פ (חיפה) 1752/04 ושלושה ערעורים מאוחדים מדינת ישראל נגד חסן עבדאלרחמאן תק' מח' 2005 (2) 5398.

באשר לקנס, טען המערער כי המדובר בקנס גבוה בהתחשב בעובדה כי הופעלה בנוסף התחייבות ע"ס 15,000 ש"ח ובהתחשב בכך שבתיק הראשון באותה פרשה נקנס המערער בסך של 6,000 ש"ח.

הסניגור טען כי המערער הינו אדם נכה המכור לשימוש בסמים, נמצא בטיפול גמילה ומתקיים ומשפחתו מקיצבת נכות בסך 4,000 ש"ח, הוא אף הגיש אישור מל"ל בעניין זה. עוד טען ב"כ המערער כנימוק לקולא כי המערער "הרס את הכל".

5.         מנגד, טענה ב"כ המשיבה כי המערער הרס רק את הדיר, בעוד שהתחלת הבניה למגורים נותרה במקום. ב"כ המשיבה אף הגישה תמונות שלטענתה צולמו ביום 8/6/06. לעניין אי הריסת התחלת הבניה למגורים, יאמר מיד כי ע"פ גזר דינו של בית המשפט קמא, משהרס המערער את הדיר, הרי שלמערער אורכה של 12 חודשים המסתיימת ביום 19/3/07 כך שהמערער לא היה חייב עד כה לבצע הריסה זו.