פסק-דין בתיק עפ 1049/07

1.         המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לאחר שביום 06/09/03 תקף את אחיו, הכה אותו בראשו באמצעות מוט ברזל, ופצע אותו.

2.         בית המשפט קמא (כב' הנשיא ת. כתילי) גזר על המערער 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו  - 12 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן, הורה על הפעלת מאסר מותנה בן חודשיים שהוטל על המערער בת.פ. 5273/02 בחופף למאסר שהוטל עליו, כך שסה"כ הועמדה תקופת המאסר בפועל על 6 חודשים.

3.         עונשים אלה הוטלו על המערער לאחר קבלת תסקיר מבחן בעניינו, ולאחר שהצדדים הודיעו לבית המשפט כי הגיעו להסדר שלפיו יוטל על המערער עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, כשכל צד יהא רשאי לטעון לאורך תקופת המאסר, מאסר על תנאי והתחייבות. כן סוכם כי לא יוטל קנס.

4.         בית המשפט קמא ביקש חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות (להלן: "הממונה"), ובעקבות עמדת הממונה, קבע כי תקופת המאסר תרוצה מאחורי סורג ובריח ולא בדרך של עבודות שירות.

5.         הערעור מכוון בעיקר כנגד העובדה שבית המשפט קמא אימץ את עמדת הממונה ולא הורה על ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, על אף עמדתו של הממונה. לחילופין, מבקש המערער להקל בעונשו.

6.         בהתאם לסעיף 51 ב' לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בית המשפט רשאי להחליט כי נידון שהוטל עליו עונש מאסר שאיננו עולה על ששה חודשים, ישא את עונשו בדרך של עבודות שירות, וזאת לאחר שהנידון הביע הסכמתו לשאת את עונש המאסר בדרך זו, ולאחר שהממונה הודיע לבית המשפט, מהי עבודת השירות שהנידון יכול לעבוד בה. בית המשפט רשאי לבקש מהממונה חוות דעת כאמור לפני שגזר את דינו של הנאשם למאסר או לאחר מכן.

7.         אין חולק כי שיקול הדעת נתון לבית המשפט, וההחלטה הסופית האם יומר עונש המאסר בפועל בעבודות שירות הינה בידיו. עם זאת, לבית המשפט אין כלים לבחון התאמתו של הנידון לבצע עבודות שרות ולשם כך הוא נעזר בממונה, אשר נהנה ככלל מאימונו של בית המשפט כמי שמבצע תפקידו במקצועיות.

"ראוי לציין, כי בית-המשפט אכן איננו כבול להמלצה זו של הממונה וההסתמכות הרחבה על המלצתו נובעת מאמונו בהתנהלותו ובשיקוליו המקצועיים". (רע"פ 2994/06 - אשרף אחמד חביב אללה נ' מדינת ישראל . תק-על 2006(2), 560 ,עמ' 561).

8.         הממונה נדרש להמציא לבית המשפט חוות דעת באשר להתאמתו של הנידון לבצע עבודות שירות, וכבר נקבע כי בגדר חוות דעתו, נתונה לממונה הסמכות לשקול שיקולים נרחבים, שאינם מתמצים בבחינת מצבו הגופני של הנבדק ויכולתו הפיזית לבצע את עבודות השירות, ובלבד ששיקולים אלו הינם רלבנטיים לקביעת התאמתו לבצען.

"לממונה זכות על-פי חוק סעיף 51ב' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 להמליץ על התאמתו של נידון למאסר לביצועו בעבודות שירות, ובאיזה עבודה. המלצה זו לא הוגבלה בחוק לתחום מסוים, רפואי או אחר ועל-כן לממונה זכות מלאה לשקלל גם נתונים אחרים, כמו התנהגותו בעבר של הנידון. ראוי לציין, כי בית-המשפט אכן איננו כבול להמלצה זו של הממונה וההסתמכות הרחבה על המלצתו נובעת מאמונו בהתנהלותו ובשיקוליו המקצועיים" (רע"פ 2994/06 - אשרף אחמד חביב אללה נ' מדינת ישראל . תק-על 2006(2), 560 ,עמ' 561).

ראה בעניין זה גם את פסק הדין ב רע"פ 8893/06 - גולן שבו נ' מדינת ישראל, (תק-על 2006(4), 4420 , 4421 (2006)).

9.         ברע"פ 935/06 עלי מנסור נ' מדינת ישראל דחה בית המשפט העליון את הטענה כי סמכות הממונה מצומצמת לבחינת התאמתו של הנבדק מבחינה רפואית בקובעו:

"אכן, טענתו של המבקש בדבר חריגה מסמכות של הממונה על עבודות שירות שובת לב היא, אולם עיון מעמיק מגלה, כי אין בה ממש... כבר נקבע בעבר, כי ראוי לקבל את חוות דעתו של הממונה קודם גזירת דינו של נאשם, וזאת כדי שיידע נאשם, כי אפשר שיוטל עליו עונש של מאסר בפועל, אפילו היתה חוות דעתו של הממונה חיובית (ראו: ע"פ 7061 ,6689/96 עבד ווזווז נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(4), 413, בעמ' 415-416). ואולם, אם קבע בית המשפט, כי נאשם ירצה עונש של מאסר בעבודות שירות בטרם התקבלה חוות דעת הממונה, יש לראות את הקביעה כעומדת "בכפוף לקבלת חוות הדעת הנדרשת" (ראו: ע"פ 537/89 מדינת ישראל נ' יעקב בן משה אברהמין , פ"ד מג(4), 772, עמ' 779-780)...

כך פעל הממונה, בקובעו בחוות הדעת, כי המבקש מסוגל לבצע כל עבודת שירות, אך אולם אינו מתאים לביצוען. הממונה השתית את קביעתו זו, בין היתר, על יסוד אופן ריצוי עבודות השירות בעבר על-ידי המבקש. בכך פעל בהתאם למצוות המחוקק אשר הסמיכו ליתן חוות-דעת כאמור, "לאחר עריכת בדיקה רפואית ומבחני התאמה לנידון לצורך בדיקת התאמתו מבחינה רפואית ותעסוקתית". אופן ריצוי עבודות השירות בעבר הינו שיקול ראוי במערך השיקולים של הממונה לעניין התאמתו של מועמד לריצוי עבודות שירות מבחינה תעסוקתית. אף ביתר הנימוקים שמנה הממונה לא מצאתי, כי חרג מסמכותו במתן חוות הדעת או כי הפעיל שיקול דעת במקום בית המשפט במערך שיקוליו, שיש בהם כדי להשליך על מידת התאמתו של המבקש לשאת עונשו בעבודות שירות. לפיכך, המבקש לא הראה, כי קיימת עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי בעניינו" (רע"פ 935/06 - עלי מנסור נ' מדינת ישראל . תק-על 2006(2), 2675 ,עמ' 2676).

10.       בחוות דעת הממונה מיום 23/10/06 נאמר כי המערער כשיר מבחינה רפואית לבצע את עבודות השרות ללא מגבלה. עם זאת, נמצא המערער בלתי מתאים מן הנימוקים שיובאו כלשונם:

"בענין מועמד זה כתבנו מספר פעמים חוות דעת לפיהן אינו מתאים לריצוי מאסר בעבודות שירות. בעבר, בשנת 2003 הוטל עליו ריצוי מאסר בעבודות שירות והוא סיים לרצותן סוף סוף בחודש יולי 2006. אמנם נכון הדבר כי עתר על החלטת נציב שב"ס בדבר הפסקה מנהלית וכי עתירתו התקבלה אלא שתפקודו בעבודה גם לאחר שנתנה לו הזדמנות חוזרת זו לא השתפר. מחודש מרץ שנה זו נערכו בעניינו שלוש שיחות בירור ואזהרה ואף שימוע אחד. הוא הועבר ממקום עבודה אחד לאחר ובכל פעם תפקודו היה לקוי עד שבסופו של דבר סיים את הריצוי כשבחודש האחרון עבד בעיריית נצרת. אנו מפנים את כב' לחוות הדעת הקודמות בעניינו, ולא נוכל לשנות את המלצתנו לפיה מועמד זה אינו מתאים לריצוי מאסר נוסף בדרך של עבודות שירות".

11.       טענתו העיקרית של המערער הינה כי הממונה חרג מסמכותו והמלצתו נגועה בשיקולים זרים, על רקע הליכים שהתנהלו בעבר בבית המשפט, במסגרת עתירות שהגיש המערער כנגד הממונה.

            במה דברים אמורים?!