פסק-דין בתיק עפ 1045/06

המערער, הורשע ע"פ הודאתו בעבירה של אי קיום צו בימ"ש, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

ע"פ האמור בכתב האישום, הורשע המערער ביום 5/11/02, ע"י בימ"ש השלום בבית שאן, וזאת בתיק 2326/01, בעבירה של בניית מבנה בגודל 60 מ"ר, המשמש למגורים וכן מרפסת מקורה בשטח של 30 מ"ר, ללא היתר כדין, ואשר הוקמו על קרקע שיעודה חקלאי. בין יתר העונשים שביהמ"ש גזר על המערער בגין הרשעתו זו, צו הריסה של המבנה נשוא כתב האישום, שיבוצע תוך 18 חודשים מיום מתן גזר הדין, 5/11/02, זולת אם יהא בידי המערער היתר כדין.

ע"פ כתב האישום שבענייננו, לא השיג המערער היתר בנייה כדין, ואף על פי כן, לא ביצע את צו ביהמ"ש שכאמור הורה לו להרוס את המבנה הבלתי חוקי.

בגזר הדין, שעליו מערער המערער בפנינו, גזר ביהמ"ש קמא על המערער, מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, קנס בסך 8,000 ש"ח או 80 ימי מאסר תמורתו, חתימה על התחייבות כספית בסך 30,000 ש"ח להימנע תוך 3 שנים מלעבור עבירה, והפעלת ההתחייבות ע"ס 8,000 ש"ח, שנחתמה ע"י המערער בת"פ 2326/01 הנ"ל.

ביהמ"ש קמא האריך, וכלשונו, לפנים משורת הדין, את המועד לביצוע צו ההריסה שניתן בת"פ 2326/01 עד ליום 1/6/06, על מנת לתת למערער אפשרות להתארגן כדי שיוכל לבצע את צו ההריסה.

בערעור שבפנינו מלין המערער על חומרת העונש שהוטל עליו, ולטענתו, העונש שהוטל עליו ע"י ביהמ"ש קמא מופלג בחומרתו, וכי ביהמ"ש קמא לא התחשב בנסיבותיו האישיות הקשות ובהיות המערער אב למשפחה המונה 4 נפשות, המתגוררים בקרוואן בשטח 60 מ"ר, ולא התחשב במצבו הכלכלי הקשה, ובהכנסתו הדלה מקיצבת הבטחת הכנסה, בסכום של 2,200 ש"ח לחודש.

עוד טען המערער כי תשלום העונשים הכספיים שהושתו עליו בשיעורים כפי שבימ"ש קמא קבע, דהיינו סך 1,600 ש"ח לחודש, ישאירו את המערער ומשפחתו ללא פת לחם.

עוד טען המערער כי הוא פעל ככל יכולתו על מנת לתקן את המצב, ופנה אין ספור פעמים למועצה המקומית זרזיר, כדי שזו תטפל בתוכנית לשינוי יעוד הקרקע והפיכתה לקרקע לבנייה, דבר שיאפשר לו לקבל היתר כדין. בענין זה, אף הציג סניגורו של המערער בפנינו מכתב של המועצה מ- 20/3/06, ממנו עולה כי המועצה הכינה תב"ע שהוגשה לועדה המחוזית לתכנון ובניה לשינוי יעוד האיזור, לרבות הקרקע עליה בנה המערער את הבניה הבלתי חוקית, וכי המועצה מקווה  כי התוכנית תאושר בעוד מספר חודשים.

ב"כ המערער טען כי ביהמ"ש קמא לא נתן למערער הזדמנות נאותה להיערך כיאות לדיון, ובין היתר, להיות מיוצג ע"י סניגור, זאת כאשר דחה את בקשתו לדחיית מועד ההקראה.

מנגד, ביקש ב"כ המשיבה, לדחות את הערעור וציין כי לא קיימת במקרה זה חובת ייצוג וכי בימ"ש קמא דחה את התיק פעם אחת על מנת לאפשר ייצוג, אך המערער התייצב ללא עו"ד. עוד ציין ב"כ המשיבה כי המדובר בקרקע חקלאית וכי למרות המכתב של ראש המועצה המקומית זרזיר, לא הוגשה כל תוכנית וגם אם היתה מוגשת, הרי המדובר בתהליך של שנים.

לגבי טענה אחרונה זו של הסניגור, נציין תחילה, כי לא קיימת חובת ייצוג ע"י סניגור בעבירה מהסוג בה הורשע המערער. זאת ועוד, כתב האישום נשלח למערער ע"י ביהמ"ש עוד ביום 5/7/05, מועד ההקראה בתיק נקבע ליום 7/9/05, כך שלכל הדעות עמד לרשותו של המערער זמן די והותר  על מנת להתארגן ולמנות לעצמו סניגור, לא זו אף זו, מתברר כי המערער אכן בא בדברים עם עו"ד איימן אבו ריא, אשר הגיש בשמו ביום הדיון בקשה לדחיית מועד הדיון, וביהמ"ש אף נעתר לבקשה זו ודחה את מועד ההקראה בתיק לתקופה של יותר משלושה חודשים, אולם, משהתייצב המערער ביום ההקראה, 21/12/05, ללא סניגור וביקש לדחות את הדיון, ביהמ"ש, ובצדק, לא נעתר לבקשה. המערער בחר להודות במיוחס לו ע"פ כתב האישום, וכאמור הורשע ודינו נגזר באותו יום. לא מצאנו כל פגם בהליך שהתנהל בפני בימ"ש קמא ולא מצאנו כי אופן התנהלות ההליך פגע בהגנת המערער, כהוא זה.

באשר לטענותיו של המערער לעניין חומרת העונש; לא מצאנו כל ממש בטענות אלה.

גזר הדין של ביהמ"ש קמא, מאזן בצורה נאותה בין חומרת העבירה מצד אחד, לבין כלל הנסיבות, ובין אלה, נסיבותיו המשפחתיות והכלכליות של המערער. העונש שהוטל על המערער אינו סוטה לחומרה מרמת הענישה הנהוגה בבתי משפט לגבי עבירה מסוג העבירה בה הורשע המערער.

בשים לב לכך שהמדובר בעבירה של הפרת צו של בימ"ש, עבירה שלכל הדעות הינה חמורה, וגם הפכה לנפוצה במחוזותינו, לא מצאנו בעונש שהוטל על המערער חומרה יתרה, לא כל שכן, חומרה שתצדיק את התערבותנו כערכאת ערעור.

יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, ובהתחשב בטיעוני ב"כ המערער באשר למצבו הכלכלי הקשה של המערער, אנו מורים כי הקנס שהוטל על המערער יחד עם ההתחייבות שהופעלה, סה"כ סכום של 16,000 ש"ח, ישולמו ב- 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 800 ש"ח כל אחד, החל מ- 28/4/06 ועד התשלום המלא בפועל. היה והמערער לא יבצע תשלום כלשהו במועד, תחול כל היתרה הבלתי מסולקת ותשא תוספות פיגור ע"פ הדין.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, ובכפוף לפריסת הקנס וההתחייבות כאמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

ניתן היום כ"א באדר, תשס"ו (21 במרץ 2006) במעמד עו"ד כפרי.