ע"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
|
1043-05
07/06/2005
|
בפני השופט:
1. יצחק כהן - אב"ד
2. זיאד הווארי
3. גבריאלה (דה-ליאו) לוי
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אינשטיין
|
הנתבע:
בן טל דוד
עו"ד שלומוביץ מטעם משרד עו"ד אולמן
|
| פסק-דין |
כב' השופט זיאד הווארי:
בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בנצרת בת.פ. 1835/99, לפיו זוכה המשיב מן העבירה המיוחסת לו וזאת מחמת ספק.
בבית משפט קמא יוחסה למשיב עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").
על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 26/07/98 סמוך לשעה 01:00 במרכז המסחרי בנוף העמק, תקף המשיב שלא כדין את שלום צמח (להלן: "המתלונן") בכך שהכה אותו. כתוצאה מהתקיפה נזקק המתלונן לטיפול רפואי.
מטעם המערער העיד המתלונן, ד"ר אלכסנדר - רופא קופת חולים שערך תעודת רופא (ראה ת/3), מר ערן עזרא (להלן: "עזרא"), וכן איציק שלמה (להלן: "שלמה").
מטעם ההגנה העיד המשיב, בתו מירב בן טל (להלן: "מירב"), מר יוסי אוחיון (להלן: "אוחיון") ומר ברוך זוארץ (להלן: "זוארץ").
תחילה, ראוי לציין כי בנימוקי הערעור טענה המערערת כי יש לראות את המשיב כ"מבצע בצוותא" של עבירת התקיפה הגורמת חבלה גם אם המשיב לא נתן בעצמו את המכה. טענה זו לא בא לה כל זכר בסיכומי המערערת. בנסיבות אלה יש לראותה כמי שזנחה טענה זו.
הערעור בפנינו מושתת רובו ככולו על טענה עיקרית אחת והיא, כי על פי הממצאים העובדתיים וממצאי המהימנות שקבע בית משפט קמא, היה עליו להרשיע את המשיב בעבירה המיוחסת. המערערת סבורה כי המקרה שלפנינו הוא אחד המקרים החריגים אשר מצדיקים התערבות בממצאי המהימנות של בית משפט קמא.
מנגד, טוען המשיב כי המבקשת לא הביאה כל נימוק המצדיק סטיה מן הכלל הידוע שערכאת ערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות.
לא אחת קבע בית המשפט העליון כי:
"בידוע, כי בדרך כלל אין בית משפט שלערעור מתערב במימצאיו של בית המשפט, ששמע את העדים והתרשם מדבריהם, מהתנהגותם וממהימנותם... אך אין זה כלל בל - יעבור, ומצויים בו יוצאים מן הכלל. מעולם לא נבצר ממנו להתערב אף בעניין של הערכת עדויות, כאשר הערכה זו יסודה היה בשיקולים 'המתעלמים מגורמים שהיה מקום לייחס להם משקל' ... או כאשר 'אי מהימנותו של עד בולטת לעין...' ובמיוחד נכונים דברים אלה, כאשר מדובר בעדותו של עד יחיד במשפט... חריג נוסף הנקוט בידינו בסוגייתנו הוא, כי בית המשפט שלערעור מתערב
במסקנות שהסיק בית המשפט מן המימצאים העובדתיים שנקבעו על ידיו, כאשר עולה בידו, שהסקת מסקנות אלה אינה מתחייבת בנסיבות העניין שלפנינו. לעניין הסקת מסקנות בשל טעם עדיפות בית המשפט, ששמע והתרשם מן העדים שהופיעו לפניו, שיפה הוא לעניין קביעת המהימנות בלבד, אך לעניינה של הסקת מסקנות מן העובדות הראשוניות אין לפסק דינו של בית המשפט שעליו מערערים יתרון על פני בית המשפט הדן בערעור" (ע"פ 190/82 מרקוס נ. מ"י, פ"ד לז(1), 225, 233 - 234).
וכן:
"... כלל נקוט הוא בידינו שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאי מהימנות שקבעה הערכאה שראתה את העדים על דוכן העדים ועקבה אחרי הצורה שבה מסרו את עדותם... עם זאת, אין זה כלל בל יעבור. יש וערכאת הערעור תתערב בממציא מהימנות וזאת במקום בו נעשתה טעות הנובעת מהתעלמות מגורמים שהיה מקום לייחס להם משקל, כגון: סתירות בעדויות, תמיהות הנותרות ללא מענה ונתונים בעלי משקל..." (ע"פ 111/99 שוורך נ. מ"י, פ"ד נד(3) 769, 447).
על מנת להכריע במחלוקת בין הצדדים, ראוי לסקור בתמצית את הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא וכן את המסקנות שהגיע אליהן על סמך ממצאים אלה. בהכרעת דין מקיפה ומפורטת נתח בית משפט קמא את ראיות הצדדים.
לעניין עדי המערערת
: בית משפט קמא נתח כל עדות ועדות בנפרד וקבע בעמ' 10 להכרעת הדין:
"סיכומם של העדויות הוא שהתביעה הביאה יותר ממערכת ראיות אחת שבכל אחת מהן יש בה כדי להביא להרשעתו של הנאשם:
א. עדותו של המתלונן, כאשר מצטרפת אליה תעודה רפואית המצביעה על חבלות, תומכת בגרסתו ושאר עדי התביעה תומכים בעדותו.
ב. עדותו של עד התביעה מר ערן עזרא שיש בה תמיכה בעדותו של המתלונן עצמו ושל מר איציק שלמה.
ג. עדותו של מר איציק שלמה הנתמכת גם בעדותו של המתלונן.