פסק-דין בתיק עפ 1040/07

כב' השופטת גבריאלה (דה- ליאו) לוי:

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת לילי יונג-גופר), אשר לפיו הורשע המערער בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973 (להלן: " פקודת הסמים המסוכנים"), ובהחזקת נשק שלא כדין - עבירה לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין"), ונגזר עליו מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, מאסר על תנאי של 12 חודשים לתקופה של 3 שנים והתנאי שלא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע או עבירה של החזקת נשק או נשיאתו, מאסר על תנאי של 6 חודשים לתקופה של 3 שנים, והתנאי שלא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים מסוג עוון, קנס בסך 5,000 ש"ח, התחייבות בסך 5,000 ש"ח ופסילה מלקבל ו/או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 6 חודשים מיום שחרורו ממאסר.

על פי עובדות כתב האישום ביום 3.12.03 החזיק המערער בביתו/חצרו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 2452.29 גרם נטו שלא לצריכתו העצמית ושלא כדין. כמו כן, החזיק ב- 2 מחסניות של נשק מסוג M-16 שהכילו 52 כדורי תחמושת בקוטר 5.56 מ"מ.

המערער הודה כי ביום 3.12.03 נערך חיפוש בבית שברח' האלון 57 ברמת ישי ונתפסו בו מוצגים שונים, אך לטענת המערער מוצגים אלו לא כללו סם מסוכן, ובכל מקרה לא סם ששייך לו. גם הנשק שמתואר בכתב האישום אינו שייך למערער, כך על פי טענתו. עוד טען המערער כי הבית בו נתפסו המוצגים בחיפוש אינו ביתו והוא אינו גר שם, שכן הוא אזרח קנדה ששהה בארץ בביקור באותה עת (ראה פרוטוקול מיום 2.6.05).

לאחר שמיעת הראיות בתיק הרשיע כאמור בית משפט קמא את המערער במיוחס לו בכתב האישום (פרט להבדל בכמות הסם כפי שיפורט להלן), וגזר עליו את העונשים כמפורט לעיל. יצויין כי בין לבין נשלח המערער לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בעניינו.

טענות המערער

לעניין עבירת הסמים; מתוך הסמים שנתפסו בשני כלי אחסון נפרדים במשקל כולל של 2452.29 גרם, התכחש המערער למשקל של 2,450 גר' (להלן: " הכמות"). לטענת המערער לא הוכח בפני בית משפט קמא כי הכמות היא סם מסוכן כמובנו בחוק.

הערעור למעשה מופנה כנגד שני מוצגים: האחד הינו החומר שנמצא בשק היוטה והשני החומר שנמצא בצידנית.

לעניין שק היוטה טוען המערער כי בעת שנתפס על ידי רס"מ דב נצר (להלן: " נצר") השק שקל 1,425 גר' (עפ"י שקילת השוטר) ואילו כאשר הגיע השק למז"פ הוא שקל 1,750 גר'.

לעניין הצידנית טוען כי החומר שבצידנית הועבר על ידי נצר לשקית כחולה, ואילו בעת שהגיע המוצג לבית המשפט נמצא החומר בשקית שחורה. כמו כן, טוען כי גם כאן היה הבדל בין השקילה של נצר (710 גר') לשקילה במז"פ (700 גר').

לטענת המערער התביעה התעלמה משתי תמיהות אלה, ולא העידה את נצר ומומחית המז"פ בעניין זה. עוד טוען כי בית משפט קמא מילא את החסר וקבע כי מדובר בטעויות וזאת מבלי שהוכח דבר בעניין על ידי התביעה.

לשיטת המערער מדובר בשתי תמיהות מהותיות אשר יש בהם כדי לפגום בראיות התביעה ויש על כן "למחוק" מהרשעתו את כמות הסם שלגביו התעוררו תמיהות אלה.

לעניין עבירת הנשק; לא הוכח שבעת שהנשק (הכדורים) נתפס בחצר בית אביו של המערער, הוא ידע על קיומם, או על כך שהם מוסתרים במקום או נתן יד לכך. אומנם המערער ידע כבר בחקירתו במשטרה לספר כי הנשק שייך לאחר, אבל מכך אין להסיק כי ידע על הנשק או החזיק בו עובר לתפיסתו על ידי המשטרה.

עוד טוען המערער כי הכדורים לא נמצאו בחזקתו וכי המקום בו נמצאו לא שייך לו.  כמו כן, לא יתכן כי מעצם מציאת הכדורים במקום, נסיק כי המערער עבר עבירה לגביהם, ולפיכך יש לזכותו מעבירה זו.

לחילופין מופנה הערעור כנגד חומרת העונש שנגזר על המערער; שירות המבחן ממליץ בתסקירו להטיל על המערער עונש מאסר מותנה וביצוע 300 שעות של עבודות של"צ. לטענת המערער היה על בית משפט קמא לקבל המלצה זו. מאז ביצוע העבירה ועד לעריכת התסקיר עברו שלוש שנים והתנהגות המערער בתקופה זו היתה ללא דופי. המערער הינו אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, אשתו/חברתו לחיים הינה עקרת בית, הוא אב לתינוק ותינוק נוסף עומד להיוולד לו. המערער צרך קנבוס לעצמו והרשעתו בעבירה כה חמורה נובעת מכוח הנחות עובדתיות שהן יצירת החוק. לא מדובר באדם שסוחר בסמים ולראיה ניתן לראות את מצבו הכלכלי הדל. כמו כן, שליחת המערער למאסר תפגע במשפחתו פגיעה אנושה.

טענות המשיבה

לטענת המשיבה הכרעת דינו של בית משפט קמא מבוססת היטב על ממצאים עובדתיים, שנקבעו לאחר שמיעת פרשת הראיות והערכת עדותם של עדי התביעה כמו גם עדי ההגנה.

המערער בחקירתו במשטרה, ביום החיפוש (ת/20) אמר כי הוא מעשן סמים מסוג מריחואנה לפחות 12 שנים, וכי כל כמות הסמים שנתפסה אצלו בחיפוש הנ"ל שייכת לו, והינה לשימוש עצמי בלבד.

במהלך גביית ההודעה הנ"ל הציג החוקר בפני המערער את כל הסמים שנתפסו, ואז אומר המערער כי כל הסמים שנתפסו שייכים לו , אלא שהוא טוען כי אינו סוחר בסמים אלא משתמש בלבד. המערער לא חוזר בו מגרסתו גם בהודעה המאוחרת יותר (ת/24), וגם לא מסר בבית משפט קמא גרסה אחרת, שכן בחר שלא להעיד. לטענת המשיבה שתיקת המערער מהווה "דבר מה נוסף" הנדרש לצורך הרשעתו.

טענות המערער בעניין הפגמים בשרשרת הסם אינן יכולות לגרום לניתוק השרשרת האמורה; באשר למשקל השונה נקבע כי משקל שונה (המכשיר), עלול לתת תוצאה שונה, מה גם ששקילתו של נצר נעשתה ב"תנאי שטח". מעבר לכך שבית משפט קמא הפחית את אותם 300 גר', שהם הפער בין השקילות, מהכמות המיוחסת למערער בכתב האישום.

אשר לצבע השונה של השקיות סומכת המשיבה את ידיה על הסברו של בית משפט קמא, לפיו ייתכן כי מצב תאורה שונה יגרום לשוני בהגדרה בין הכחול לשחור.