פסק-דין בתיק עפ 1027/04

בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בקריות (כב' השופט מ. ארגמן) אשר הרשיע את המערער בעבירה של יריות באזור מגורים לפי סעיף 340א' לחוק העונשין, וכן בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

ביהמ"ש גזר על המערער קנס בסך של 4,000 ש"ח וכן מאסר מותנה, בן 6 חודשים, למשך 3 שנים.

כמו כן, הורה ביהמ"ש על חילוט רובה האויר שבאמצעותו נורו היריות.

הערעור מופנה כנגד הרשעתו של המערער ולחלופין, כנגד חומרת עונשו וחילוטו של הנשק ממנו נורו היריות.

כתב האישום המתוקן ייחס למערער את העבירות דלעיל.

על פי הנטען, במועד בלתי ידוע, איים הנאשם על עבדאלה גאנם (להלן: "המתלונן") באומרו כי " ידרוך את נשקו אל ראשו".

ב- 6.3.98, בכפר בית ג'אן, ירה המערער מרובה אויר כדור לכיוונו של המתלונן. אז צעק המתלונן לעבר הנאשם " מה אתה יורה לכיוון שלי" ובתגובה השיב המערער: " קח את השנייה" ואז דרך את נשקו וירה לכיוון המתלונן. בהמשך, אחז המערער בקרש ובו שני מסמרים, רץ לעבר המתלונן ואמר לו כי יחסלו ויאשפזו.

המערער כפר במיוחס לו וטען כי ירה לעבר ציפור, הירי לא בוצע באזור מגורים והוא לא איים על המתלונן.

ביהמ"ש קמא שמע את המתלונן ואת הנאשם וכן עדים נוספים ובסופו של דבר קבע, כי המתלונן, בעדותו בביהמ"ש, עשה כל מאמץ להקהות ולמסמס את התנהגותו של הנאשם ולפיכך יש להעדיף את גירסתו במשטרה על פני עדותו בביהמ"ש ובין השאר על סמך האמור בהודעה זו יש להרשיעו.

עוד קבע ביהמ"ש קמא, כי גירסת המערער לפיה ירה לעבר ציפור, שהיתה על עץ, משוללת כל יסוד וחסרת כל שחר.

ביהמ"ש ציטט מאימרת המערער במשטרה (ת/2) בה הודה למעשה כי איים על המתלונן כי יחסלו ויאשפזו (אם כי לא התכוון לבצע את איומו).

עוד קבע ביהמ"ש קמא, בנתחו את הראיות שהובאו בפניו, כי הירי בוצע בשטח מגורים.

בהתחשב באמור לעיל, הרשיע ביהמ"ש את המערער במיוחס לו וגזר את עונשו כמפורט לעיל.

בערעורו טוען המערער כנגד ממצאי המהימנות של בימ"ש השלום, כנגד קביעת ביהמ"ש כי באזור מגורים עסקינן וכן לחילופין כנגד עונשו של המערער וחילוט רובה האויר.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות הערעור לענין הכרעת הדין בהיותה מבוסס על ממצאי מהימנות.

אשר לעונש טענה המשיבה, כי העונש שנגזר על המערער הינו קל מאד ואין להחזיר לו נשק שבאמצעותו ירה על המתלונן.

ההכרעה בערעור

1.         דין הערעור להדחות.

2.         ביהמ"ש ביסס ממצאיו על ממצאי מהימנות ואל לה לערכאת ערעור לשים עצמה במקום מי ששמע העדים וקבע ממצאיו.