פסק-דין בתיק עפ 1017/05

כב' השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בנצרת (כב' השופטת ל. גופר יונג) מיום 24/11/04 אשר לפיו הורשע המערער בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, איומים וחבלה במזיד ברכב.

על המערער הוטל עונש של 8 חודשים מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך 12 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה של אלימות מסוג פשע, וכן מאסר על תנאי למשך 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה של

אלימות מסוג עוון, וכן קנס בסך 3,000 ש"ח .

הערעור מופנה הן נגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

עפ"י עובדות כתב האישום,  בלילה שבין ה-06/07/03 ל- 07/07/03 , נסעו המערער וחברו מילדות שאדי ביחד עם אדם נוסף בשם סאפי במכוניתו של המערער מסוג רנו, כאשר שאדי נוהג ברכב ללא כל רשיון.  בשלב מסוים, עקפו  איאד ונבילה ראשד (להלן: "המתלוננים") , זוג צעיר שהיה בדרכו לביתם, את רכב הרנו , דבר אשר לא מצא חן בעיני המערער וחבריו אשר החלו במרדף

כעולה מכתב האישום, משעצרו המתלוננים את רכבם, וזאת לאחר שאולצו לעשות כן, התקרבו המערער וחבריו אל רכב המתלוננים תוך צעקות וקללות על ביצוע העקיפה.

שאדי שלף סכין ודקר את המתלונן בפניו ואילו המערער ניסה לפתוח את דלתה של המתלוננת  ומשלא צלחה מזימתו ניפץ את השמשה הקדמית של רכב המתלוננים באמצעות בקבוק בירה שהחזיק בידו.

עוד עולה מכתב האישום, כי המערער וחבריו הכו את המתלוננים ולא הניחו להם עד שאלו האחרונים הצליחו להימלט לכפר עילבון.  בנוסף נטען, כי המערער לאחר שנחקר במשטרה, ביקש מסאפי כי במידה וייחקר , יאמר כי לא ראה דבר.

בפני בימ"ש קמא העידו כל המעורבים באירוע. השופטת קמא קבעה כי עדויות המתלוננים אמינות עליה לעומת עדותו של המערער שנמצאה בלתי אמינה לחלוטין. עדותו של השותף שאדי היתה חמקנית ולא תרמה  ממש לפתרון החידה מי מהשניים האחרים היה "האיש הטוב"  . עדותו של השלישי סאפי היתה אמינה בעיני השופטת קמא אולם השופטת מציינת כי יש להיזהר בעדותו שכן יש לו אינטרס ברור לשכנעה כי הוא "האיש הטוב"   אשר סייע למתלוננים לברוח ממקום האירוע.

השופטת קמא קבעה כי המערער הוא זה שניפץ את הבקבוק על שמשת מכוניתם של המתלוננים, וזאת כעולה ממכלול הראיות כולו ובעיקר נוכח עדויותיהם הברורות והאמינות  של המתלוננים.

עוד קבעה השופטת קמא, כי המערער היה מודע  היטב למעשיו של שאדי, הגם שלא וודאי שהיה מודע לסכין שברשותו, ועל כן הרשיעה אותו כמבצע בצוותא של עבירת הפציעה בנסיבות מחמירות.

לעניין עבירת האיומים קבעה השופטת כי אומנם לא הוכח מעבר לספק סביר מי הגה את המילים "אנחנו נאנוס את אשתך"  אולם מדובר בדברי איום המהווים חלק מן המעשה הנרחב כולו ועל כן  המערער, הגם שייתכן שנאמרו הדברים בידי שותפו, מחויב באחריות עליהם.

לעניין עבירת ההדחה בחקירה קבעה השופטת קמא, כי אין כל ראיה שתתמוך בעדותו של סאפי כי המערער ביקש ממנו לומר שלא ראה דבר באם ייחקר , ולכן זוכה המערער מעבירה זו.

עיקרי טענות המערער:

1.         בכל הנוגע לשאלת זיהויו של המערער כמי ששבר את חלון הרכב בו נסעו המתלוננים טוען  המערער כי בראיות שהובאו בפני בימ"ש קמא לא היה די על מנת לקבוע מעבר לספק סביר את זהות המערער כעושה המעשים האמורים.

2.         טעה בימ"ש קמא בהרשיעו את המערער בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ואיומים

המערער טוען כי בחינת המבחנים שנקבעו לעניין זה בפסיקה, והחלתם על נסיבות עניננו, מוליכות למסקנה כי שלא בדין הרשיעו בימ"ש קמא בעבירות אלו. 

3.         בעניין עבירת הפציעה בנסיבות מחמירות טוען המערער כי טעה בימ"ש קמא משהרשיעו באשמה של "נסיבה מחמירה"  וזאת ללא כל דיון ביסודותיה של נסיבה מחמירה זו.