פסק-דין בתיק עפ 1015/06

המערער הורשע בעבירה של גניבה בידי מורשה, עבירה על סעיף 393 לחוק העונשין התשל"ז 1977, ונגזר עליו מאסר למשך 10 חודשים, מהם 4 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור המערער אותה עבירה בה הורשע ויורשע עליה. בנוסף, חייב בית משפט השלום את המערער לחתום על התחייבות כספית ע"ס 5,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירה למשך 3 שנים.

ע"פ עובדות כתב האישום, בהן הודה המערער והורשע, הוצב המערער ביום 16/4/03, שהיה אותה עת מתנדב במשא"ז משטרת ישראל, בתחנת המשטרה של ראש פינה. באותה עת הופקדו בארון הפקדונות של תחנת המשטרה כספים של 6 עצורים שהיו עצורים בתחנת המשטרה, והמערער גנב מכספים אלה סכום של 650 ש"ח.

הערעור הוגש מלכתחילה הן על ההרשעה והן על גזר הדין, אולם, בדיון שהתקיים בערעור חזר בו הסניגור מערעורו על הכרעת הדין וצימצם את ערעורו לעניין העונש בלבד.

לטענת המערער, העונש שהוטל עליו הינו חמור בהשוואה לעונשים שהוטלו במקרים דומים.

ב"כ המערער ציין כי המערער התנדב במשטרה במשך 10 שנים, ולעניין הרשעתו הקודמת טען הסניגור כי מדובר בהרשעה קודמת מלפני 10 שנים.

ב"כ המערער טען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי להודאתו של המערער ולחרטתו על מעשיו שמצאה ביטויה בתסקיר המבחן ולא נתן משקל ראוי גם לנסיבותיו האישיות המיוחדות ולאופיו החיובי של המערער.

לטענת ב"כ המערער, היה על בית משפט קמא להסתפק בהטלת צו של"צ על המערער, כפי שהמליץ תסקיר המבחן. ולחילופין, להורות על ריצוי תקופת המאסר שהוטלה על המערער בעבודות שירות.

מנגד, טענה ב"כ המשיבה, כי בשים לב לחומרה הרבה שבמעשים בהם הורשע המערער, העונש שהוטל על המערער הינו עונש ראוי והולם. ולעניין המלצת שירות המבחן, טענה ב"כ המשיבה  כי אין חובה על בית משפט לקבל המלצות שירות המבחן, וכי לאור חומרת העבירות בהן הורשע המערער ונסיבות ביצוען, צדק בית המשפט קמא כשלא קיבל את המלצת שירות המבחן. ב"כ המשיבה הפנתה בעניין זה לפסיקה של ביהמ"ש העליון.

המערער ביצע את העבירה בהיותו מתנדב במשא"ז וגנב מכספי עצורים, תוך ניצול הנגישות והקלות שבה הוא יכל לבצע את מעשה הגניבה. מעשיו של המערער חמורים ומהווים פגיעה בסדר הציבורי וגורמים לפגיעה בדימוי המשטרה ופגיעה באמון שהציבור רוחש לאנשי המשטרה.

עבירות כגון אלה מחייבות תגובה עונשית הולמת מצדו של בית המשפט.

באשר לטענות המערער לעניין המלצות שירות המבחן ולכך שבית המשפט קמא לא אימץ המלצות אלה, הרי שגם אם שירות המבחן מהווה יד ארוכה של בית המשפט, ובית המשפט מתחשב באמור בתסקיר המבחן ובדרך כלל נותן לו משקל משמעותי בקביעת העונש, הרי בסופו של יום, קביעת העונש הראוי וההולם את כלל הנסיבות מוטל על כתפיו של בית המשפט. תסקיר המבחן בדרך כלל מתמקד בנאשם ובנסיבותיו האישיות, בעוד שבית המשפט, בקובעו את העונש הראוי, מתחשב בשיקולי ענישה אחרים וביניהם האינטרס הציבורי המחייב ענישה מחמירה בעבירות כגון העבירה בה הורשע המערער.

העבירה החמורה בה הורשע המערער ונסיבות ביצועה, מצדיקים את החלטת בית משפט קמא שלא לאמץ את המלצת תסקיר המבחן.

בחנו את טענות ב"כ המערער ואת כלל החומר שהונח בפנינו, ובאנו לדעה כי העונש שבית המשפט קמא השית על המערער הינו עונש ראוי והולם והמשקף את כלל הנסיבות, הן של המעשה והן של העושה, וכי אין מקום להתערבותנו בעונש זה.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

ניתן היום כ"ד בטבת, תשס"ו (24 בינואר 2006) במעמד הצדדים.