פסק-דין בתיק עפ 1001/07

המערער הורשע בבית משפט השלום בטבריה (פ' 3274/05) על פי הודאתו בעבירות של חבלה במזיד ברכב ותקיפה סתם.

העבירות בוצעו בספטמבר 2005, על רקע מאבקי שליטה במקומות הימורים בלתי חוקיים בעיר בית שאן, כאשר המערער הגיע לאחד המועדונים בשעת לילה מאוחרת, דפק בחוזקה על דלת המועדון ודרש בצעקות שיפתחו בפניו את הדלת; אשה אשר ניסתה להרגיעו הותקפה ע"י המערער אשר דחף אותה ונתן לה מכה בחוזקה עם ידו. המערער ניקב וחתך 37 צמיגי מכוניותיהם של 16 כלי רכב שחנו בסמוך למועדון, ואשר היו שייכים לבאי המועדון. כשניגשה אליו שוב אותה אשה תקף אותה המערער וגרם לה לחבלות בגופה.

הודאת המערער באה במסגרת הסדר טיעון, לפיו הוסכם כי התביעה תבקש להטיל עליו 8 חודשי מאסר, וההגנה תטען לעונש מאסר של 4 חודשים בלבד. כן הוסכם כי יוטלו על המערער מאסר על תנאי, קנס גבוה ופיצוי למתלוננים.

בית המשפט קמא (כב' השופט ד. פורת) אימץ את הסדר הטיעון וגזר על המערער את העונשים הבאים:

א.         8 חודשי מאסר בפועל, מהם ינוכו ימי מעצרו.

ב.         12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל  יעבור על כל אחת מן העבירות בהן הורשע.

ג.          קנס בסך 50,000 ש"ח או 18 חודשי מאסר כנגדו.

ד.         פיצוי למתלוננים בסך כולל של 10,400 ש"ח.

הערעור מכוון כנגד חומרת גזר הדין.

טיעוני ב"כ המערער מתמקדים בעיקר בתקופת המאסר שהוטלה על המערער כאשר לטענתו, כתב האישום לאחר תיקונו ונסיבותיו האישיות של המערער לא הצדיקו שליחתו למאסר בפועל, וכי העונש הראוי לו היה בקביעת תקופת המאסר לריצוי בעבודות שרות. כמו כן, נטען כי הקנס שהוטל על המערער חורג מרף הענישה המקובלת, בפרט בשילובו עם תקופת המאסר בפועל.

ב"כ המערער הוסיף והעלה בפנינו את מצבו הרפואי של המערער, כנימוק להקלה בעונשו.

המשיבה מבקשת לדחות את הערעור, מפנה לנימוקי גזר הדין, לנסיבות ביצוע העבירות, היקפן והרקע להן. כמו כן, מפנה המשיבה לעברו הפלילי של המערער, המגלה כי לאורך שנים הוא נוקט באלימות כלפי סביבתו. העבירה האחרונה בה הורשע המערער נוגעת לרקע לביצוע העבירות כאן.

ביחס לגובה הקנס, טוענת המשיבה כי הוא נמוך בהרבה מן הקנס שניתן להטיל בעבירות מסוג זה, ותואם את נסיבות ביצוע העבירות.

לא מצאנו כל עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש שנגזר על המערער בתוך מתחם העונשים שהגדירו הצדדים בהסדר הטיעון שהושג ביניהם.

בית המשפט קמא ציין בגזר דינו כי העבירות שבוצעו ע"י המערער, בפרט בהתחשב ברקע להן, הצדיקו ענישה מרתיעה וחמורה יותר. ההסדר אליו הגיעו הצדדים לקח בחשבון את קשיי ההוכחה, אליהן התייחסו בטיעוניהם בפני בית המשפט קמא, ויש להניח כי גם נלקחו בחשבון נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות של המערער, לרבות העבירות הקודמות בהן הורשע.

תקופת המאסר שהוטלה על המערער איננו חורגת מרמת הענישה הראויה ואיננה מצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור, גם לולא הסדר הטיעון, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעונש הנמצא בתוך טווח הענישה המוסכם.

למערער הרשעות קודמות בעבירות אלימות ומרמה, ביניהן מספר הרשעות בהתנהגות פרועה במקום ציבורי, התנהגות העלולה להפר שלום הציבור ואיומים. הרשעתו האחרונה נוגעת להחזקת מקום הימורים או הגרלות.

על רקע עברו זה יש לראות ביתר חומרה את התנהגותו בעבירות כאן, ונסיונו להטיל אימה על הסובבים אותו.

בעבר הוטלו על המערער עונשים מתונים שלא הרתיעו אותו מלבצע עבירות נוספות.