פסק-דין בתיק עעא 5510/06

השופטת ו. מרוז :

1.        בפנינו עתירה של היועץ המשפטי לממשלה כנגד החלטת ועדת השחרורים שליד כלא אשל בבאר שבע, מיום 13.6.06, בגדרה הורתה ועדת השחרורים על שחרורו של המשיב ממאסרו בשחרור על תנאי (להלן: "ועדה השחרורים" או "הועדה").

2.        המשיב הורשע, על פי הודאתו, בבית המשפט המחוזי בירושלים, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות,קשירת קשר לביצוע פשע וכניסה לישראל שלא כדין. בית המשפט גזר עליו 32 חודשי מאסר וכן, הפעיל שני מאסרים מותנים, שהיו תלויים ועומדים נגדו, בחופף לתקופת המאסר שהוטלה עליו.

3.       ועדת השחרורים (בראשותו של כב' השופט אייל באומגרט) הורתה על שחרורו של המשיב, בהתחשבה בהתנהגותו הטובה בין כותלי הכלא, אשר באה לביטוי, בין היתר, בנטילת חלק בתוכניות לימוד ואף בזכייה בתעודות הערכה. כן, לקחה הועדה בחשבון את העובדה לפיה, לא נמצא ממש במידע שהוגש לעיונה אודות המשיב וכן התחשבה בעובדה, שהגם שמדובר במאסר שלישי, שהמשיב מרצה, כך לדברי הועדה - הרי שמאסרו הראשון הסתיים זה מכבר, בשנת 1999 והמאסר השני  נקצב לתקופה קצרה בת 21 יום בלבד.      

בנסיבות אלו ובהתחשבה בתוכנית התעסוקה שהוצגה על ידי המשיב, בתחום הרשות הפלסטינית, הורתה הועדה על שחרורו בתום ריצוי שני שליש מתקופת מאסרו.

4.         העותר טוען, כי נפלה טעות בשיקולי ועדת השחרורים, המוציאה את החלטתה ממתחם הסבירות, בכך שלא נתנה משקל הולם לחומרת העבירות בהן הורשע המשיב והנסיבות בהן בוצעו - המלמדות על סכנה רבה הנשקפת הימנו, כמו גם, התעלמה הועדה, או לא נתנה את המשקל הראוי לעברו הפלילי של המשיב, להרשעותיו הקודמות ולהליכים שקדמו לגזר הדין אשר הושת עליו, נשוא החלטת הועדה.

5.         המשיב טוען מנגד, כי השנים היטיבו עמו, כי לאחרונה הוא נשא אישה ונולדה לו בת ובכוונתו לבנות חיים חדשים בקרב  משפחתו. לדבריו, הוא הפיק את הלקח הנדרש, במהלך תקופת מאסרו, אשר בגדרה, הוא רכש כלים לבניית אורח חיים נורמטיבי. על כן, הוא עותר להותיר את החלטת ועדה השחרורים על כנה.

6.         לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להתקבל, מן הנימוקים כדלקמן:

א.      נפלה טעות בהחלטת ועדת הערעורים בקביעתה, כי מדובר במאסר שלישי של המשיב. בפועל, המשיב ריצה שתי תקופות מאסר נוספות; בשנת 1989 נדון המשיב לעונש מאסר בן 5 חודשים, בגין יידוי אבנים ובשנת 1996 הוא נדון לעונש מאסר נוסף, בן 5 חודשים ו - 20 יום בגין השלכת בקבוק תבערה.

בנוסף, המשיב נדון בשנת 1999 לעונש מאסר שלישי, של 18 חודשים בגין גניבת רכב, ממנו שוחרר בשחרור מוקדם ברישיון (המאסר הראשון במניינה של ועדת השחרורים).

סמוך לאחריו, בשנת 2000, שב המשיב ועבר עבירה שעניינה כניסה לישראל שלא כדין, בעטייה הוטלו עליו 21 ימי מאסר.

לא חלפה אלא מחצית השנה, עד לביצוע העבירות, נשוא הרשעתו דנן, של כניסה לישראל שלא כדין, קשירת קשר וביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות.

ב.        עניין לנו אפוא, בעבריין אשר שב ומבצע עבירות, חרף הרשעותיו הקודמות ולמרות מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו. בנסיבות אלו, חלה על המשיב חזקת המסוכנות ומחובתו היה להפריכה - משימה אשר הוא לא השכיל לעמוד בה.

ג.         את העבירות נשוא גזר הדין דנן, ביצע המשיב בעודו אסיר ברישיון, או למצער ימים ספורים לאחר סיומה, ללמדך, כי חרף שחרורו המוקדם ועל אף ההתנהגות הטובה שהפגין במהלך מאסרו הקודם, אשר בזכותה, שוחרר בשחרור מוקדם - המשיב לא הפנים דפוסי התנהגות נורמטיביים.

ד.        ועדת השחרורים התעלמה בהחלטתה מהעובדה, לפיה המשיב כלל לא הציג תוכנית טיפולית - שיקומית כוללת, אלא הסתפק בתוכנית תעסוקה, ללא פיקוח, הגם שמדובר בשחרור מוקדם לתקופה ארוכה בת למעלה משנה.

ה.        כלל העובדות והנסיבות המתוארות, מעמידות את החלטת הועדה כחורגת ממתחם הסבירות.

לפיכך, אני ממליצה לחבריי לקבל את העתירה ולהורות על ביטולה של החלטת ועדת השחרורים ועל ביטול שחרורו המוקדם של המשיב.

השופטת ר. יפה כ"ץ :