פסק-דין בתיק עעא 419/05

עתירתו של העותר לביטול החלטת נציב שירות בתי הסוהר מיום 11.1.05, ולפיה יפסיק העותר ביצוע עבודות השירות, וישא את יתרת עונשו במאסר בבית הסוהר.

רקע עובדתי

1.         במסגרת ת"פ (בית שמש) 1807/02, הורשע העותר, על פי הודאתו, בהסעת שוהים בישראל שלא בהיתר, בניגוד לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. על הנאשם נגזר לרצות, בין השאר, שלושה חודשים של מאסר בפועל, אשר יבוצעו בעבודות שירות.

2.         העותר החל לבצע את עבודות השירות ביום 3.8.03 בבית חולים "ביקור חולים" וביצען עד ליום 27.8.03, למעט מספר ימים בהם נעדר ואף הציג בגינם אישורים רפואיים. במועד זה הפסיק להתייצב לעבודות השירות.

3.         בשל אי התייצבותו להמשך העבודות, זומן העותר לשיחת בירור ליום 19.10.03 לפני המפקח. העותר התייצב כנדרש וציין, כי הוא סובל מבעיות בלב שהובילו להידרדרות במצבו הבריאותי והנפשי. הוחלט, כי ימציא מסמכים רפואיים שיועברו לבדיקה אצל רופאת השירות. העותר לא עשה כן, ולפיכך זומן לבירור בפעם נוספת לפני רכזת פיקוח עבודות שירות ליום 9.3.04 אך לא התייצב.

4.         משכך זומן העותר לשימוע ביום 10.5.04 בפני הממונה על עבודות השירות. העותר לא התייצב לשימוע ודבר הדואר הוחזר תחת הודעה "לא נדרש".

ביום 6.1.05 המליץ הממונה על עבודות השירות בפני נציב שירות בתי הסוהר להפסיק לעותר את ריצוי עבודת השירות בשל היעדרות ללא אישור מהממונה או מהמפקח.

5.         ביום 11.1.05 הורה נציב שירות בתי הסוהר על הפסקה מנהלית של עבודות השירות של העותר, וריצוי יתרת העונש בבית הסוהר. החלטה זו הינה עילת העתירה.

נימוקי העתירה

6.         בעתירה שהגיש העותר בכוחות עצמו טען, כי נקלע למערבולת של בעיות כלכליות, משפחתיות, ובריאותיות שלו ושל אביו, דבר שגרם לשבירתו ולאי התייצבותו להמשך עבודות השירות, וביקש ביטולה של החלטת נציב השירות.

7.         המשיבה הגישה תשובתה לעתירה, ולאחר שנקבע מועד לדיון בעתירה, הצטייד העותר בעו"ד שהגיש עתירה מתוקנת. בעתירה זו נטען, בין השאר, בנוסף לטענות הקודמות, כי העותר לא קיבל מאת המשיב כל הזמנה לשיחת בירור ו/או לשימוע, וכי הייתה מוטלת על המשיבה חובה לזמנו לשימוע בפני הממונה על עבודות השירות בטרם הוחלט על הפסקת עבודות השירות. יתרה מזו, נטען, כי טרם מתן ההחלטה בעניינו היה על המשיבה לזמנו באמצעות מספרי הטלפון אותם מסר "בדף קשר עם עובד השירות", לאחר שההזמנה חזרה עם ההודעה "לא נדרש", אולם שיחה כזו כלל לא בוצעה. בנסיבות העניין, כך הטענה, לא ניתנה לעותר הזדמנות להשמיע את טיעוניו בפני הממונה על עבודות השירות, ולכן החלטת נציב שירות בתי הסוהר אינה סבירה ומחייבת את התערבותו של בית המשפט לביטולה.

תשובת המשיבה והדיון בעתירה בבית המשפט

8.         עמדת המשיבה היא, כי במקרה דנן החלטת נציב שירות בתי הסוהר, על יסוד סעיף 51ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סבירה וראויה ואין מקום להתערב בה. לשיטתה, עשה העותר דין לעצמו, לא התייצב לביצוע העבודות כנדרש ואף במרבית המקרים בהם נעדר לא הנפיק אישורים כמבוקש למעט מקרים בודדים. יתרה מזו, העותר התחייב לשמור על קשר רציף עם יחידת הממונה, ולא עשה כן, וניתק כל קשר עם הממונה. עוד נטען, כי העותר זומן לשימוע ולא התייצב. בנסיבות אלו קמה עילה להפסקת עבודות השירות.

9.         במהלך הדיון בעתירה בבית המשפט, ויתר התובע, באמצעות בא-כוחו על טענותיו בגין מצבו הבריאותי והתמקד בטיעון בגין זכות השימוע, אשר לטענתו לא ניתנה לו. כן עלתה הטענה, כי הזימון לשימוע, אשר נשלח לעותר ביום 2.5.04 הוחזר למשיבה ביום 31.5.04, כאשר מועד השימוע היה קבוע ליום 10.5.04. לשיטת העותר, לאור פרק הזמן הקצר שעבר בין משלוח ההזמנה לשימוע למועד השימוע ואי קבלת ההזמנה על ידי העותר, יש להורות למשיבה לתת לעותר זכות לשימוע נוסף.

10.       בתום הדיון התבקשה ב"כ המשיבה לברר את האפשרות לערוך לעותר שימוע. בתגובה שהוגשה בכתב נדחתה אפשרות זו, ולפיכך נדון בעתירה על יסוד טיעוני ב"כ הצדדים בכתב ובעל-פה.

המסגרת הנורמטיבית

11.       סעיף51 ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), מונה את העילות בגינן רשאי נציב שירות בתי הסוהר להחליט על הפסקה מנהלית של עבודות שירות וריצוי יתרת העונש בבית הסוהר, וזה לשונו:

"51ט. הפסקה מינהלית של עבודות שירות

(א) נציב בתי הסוהר רשאי להחליט כי עבודתו של עובד שירות תופסק וכי הוא ישא את יתרת עונשו בבית סוהר, אם ראה הנציב כי נתקיים בעובד השירות אחד מאלה:

(1) הוא נעדר מהעבודה ללא אישור הממונה או המפקח;