פסק-דין בתיק עעא 2055/07

1.         המשיב 1 (להלן: " המשיב") מרצה 30 חודשי מאסר בפועל בגין 12 עבירות של החזקה וניהול של מקום למשחקים אסורים במהלך שנת 2003, תקיפת אימו ואיומים עליה ועל אחיו, איומים לשחוט את בת זוגו שרצתה לעזוב אותו, הטרדת אביה ואיומים שישליך רימון ויגרום נזק לרכבו, נשוא ת.פ. 3162/05 ות.פ. 4464/03 (בימ"ש שלום בראשל"צ) ות.פ. 2285/05 (בימ"ש שלום ברמלה), ובגין עבירות תעבורה.

2.         ביום 22.4.07 דנה המשיבה 2 (להלן: " הוועדה") בבקשת המשיב לשחרור מוקדם, ולאחר ששמעה את דברי ב"כ הצדדים והמשיב, ועיינה בחוות דעת ועדת אלמ"ב ובדו"ח עו"ס הכלא החליטה לדחות את הבקשה, אך, הוסיפה:

" יחד עם זאת, ועל מנת לעודד את האסיר להמשיך בהתנהגותו הטובה ולא לחסום כל תקווה, אנו מורות כי במידה ותהא בידו תוכנית שיקומית ממשית והולמת, יוכל לפנות בשנית לוועדה, גם אם יהיה הדבר לפני תום ששת החודשים הקבועים בחוק".

בנימוקי החלטתה כתבה הוועדה כדלקמן:

" אנו מעדיפים בשלב זה את חוות הדעת של העו"ס וכן את חוות דעת של הוועדה למניעת אלמ"ב אשר להתרשמותם לא הפיק האסיר דבר מהקבוצה לשליטה בכעסים, וכי הוא מרוכז בעצמו ובצרכיו.

עד כה יצא האסיר לחופשה אחת בלבד, ועל כן לא ניתן להסיק מהתנהלותו באותה חופשה לגבי התנהגותו העתידית.

איננו סבורות כי במצב דברים של היום, נכון להורות על שחרורו המוקדם בלא ששחרורו ילווה בתוכנית שיקומית משמעותית וצמודה".

3.         ביום 18.6.07 דנה הוועדה פעם נוספת בבקשת המשיב לשחרור על תנאי, ולאחר שעיינה בתוכנית שיקום שהגישה גב' לובלסקי מטעם המשיב ובחוו"ד ועדת אלמ"ב מיום 7.6.07, וכן שמעה טיעוני ב"כ הצדדים - החליטה הוועדה לשחרר את המשיב על תנאי בתנאים שפרטה בהחלטתה.

בנימוקי החלטתה כתבה הוועדה כדלקמן:

" האמת ניתנת להאמר, שבתוכניתה של הגב' לובלסקי מספר עובדות אשר כנראה אינן מתיישבות עם האמת האובייקטיבית, ונראה כי אינה נותנת את המשקל הראוי לתכונות אופיו של האסיר ובהתאם לכך בניית תוכנית הפיקוח על ידה.

גם מתוך תגובת האסיר לזכותו למילה האחרונה, הרי שהבעת חרטתו לא הייתה מרשימה, ואף לא מעוררת אמון באופן מיוחד.

אלא שביום 05.11.07 אמור האסיר להשתחרר לאחר תקופת מאסר מנהלית מלאה ובאותו מועד ישוחרר בלא שילווה על ידי גורם טיפולי כלשהו, בין אם הגורם הטיפולי יהיה טוב ומועיל בין שלא יועיל לו.

כאמור לעיל, אסיר זה על עברו, אופיו והתנהגותו אינו מעורר בנו אמון או סימפטיה, אולם יחד עם זאת אנו מעדיפים את שחרורו עתה שהוא מלווה בטיפול, גם אם הטיפול לא נראה לנו הטיפול האופטימאלי והנכון לטיפול בו".

החלטה זו היא נשוא העתירה שבפנינו.

4.         ב"כ העותר טוענת שהוועדה התעלמה מנסיבות ביצוע עבירות האלימות שעבר המשיב כלפי בני משפחתו וחברתו לשעבר, המלמדות על אופיו האלים. הועדה לא הביאה בחשבון את חוו"ד ועדת אלמ"ב ודו"ח גורמי הטיפול, לפיהם המשיב מסרב לקבל טיפול בבעיותיו, המוכחשות על ידו.

עוד טוענת ב"כ העותר שהוועדה התעלמה מהחלטתה הקודמת לפיה אין לשחרר את המשיב ללא תוכנית שיקומית משמעותית וצמודה, ושחררה אותו למרות שקבעה שהטיפול המוצע ע"י גב' לובלסקי איננו הטיפול האופטימלי והנכון, ומסוכנותו לטווח ארוך גבוהה.

5.         ב"כ המשיב טוען שהוועדה לא התעלמה מהחלטתה הקודמת, שכן המשיב עמד בכל המבחנים שנקבעו בה כתנאי לקיום דיון נוסף בבקשתו, דהיינו,הוא יצא

לארבע חופשות בבית אימו ללא כל בעיות, הוא הגיש תוכנית שיקומית פרטית, לאחר שבשל קוצר יתרת המאסר לא יכול היה לקבל תוכנית רש"א, והתנהגותו בבית הסוהר חיובית.

ב"כ המשיב טוען כי חוות דעת וועדת אלמ"ב אינה מחייבת את הוועדה, שכן היא מבוססת על מסמכים ולא על ראיון עם המשיב. ובמקרה זה התנגדותה של ועדת אלמ"ב לשחרור מוקדם של המשיב איננה מוצדקת, שכן הוא יוצא, כאמור, לחופשות, הוא ניתק מזמן את הקשר עם חברתו, ותוכנית השיקום של גב' לובלסקי, הכוללת גם פתרון תעסוקתי, תפיג את מסוכנותו.