פסק-דין בתיק עעא 1964/07

1.         העותר מרצה שנתיים  מאסר בגין עבירות של התנגדות למעצר, גניבת רכב, נהיגה ללא ביטוח ובזמן פסילה, מעשי פזיזות ורשלנות וחבלה במזיד נשוא גזר הדין בת.פ. 1324/06 (בימ"ש השלום ברמלה).

2.         ביום 10.6.07 דנה ועדת השחרורים שליד כלא השרון (להלן: " הועדה") בבקשת העותר להורות על שחרורו המוקדם, ולאחר ששמעה את דברי ב"כ הצדדים, ואת דברי העותר ועניינה במסמכים, לרבות מיידעים סודיים שהוגשו לה, החליטה לדחות את הבקשה.

בנימוקי החלטתה קבעה הועדה כדלקמן:

" הועדה עיינה בכל המסמכים שהוגשו לה והיא סבורה כי אכן כל החומר שהוגש לה מאושש את טיעוני המדינה בדבר המסוכנות הממשית הצפויה מאסיר זה באם ישוחרר בשחרור מוקדם.

יתרה מזאת, אחד המידעים שהוגש לנו ושהינו מלפני תקופה קצרה ושבו הערכת השדה הינה גבוהה מבחינת מהימנות המודיע, מצביע על כך שהאסיר לא התנתק מעיסוקיו הקודמים הפליליים.

כל העובדות הנ"ל מוליכות את הועדה למסקנה החד משמעית שאין לסכן את שלום הציבור על ידי שחרור נוסף מוקדם של האסיר והיא דוחה את הבקשה".

החלטה זו היא נשוא העתירה שבפנינו.

4.         ב"כ העותר טוען כי הועדה התעלמה מהשוני בין מאסריו הקודמים של העותר לבין מאסרו הנוכחי, שבו הוא מתפקד כאסיר למופת, יוצא לחופשות באופן סדיר וחדל להשתמש בסמים.

עוד טוען ב"כ העותר כי שגתה הועדה בכך שהסתמכה על מידע מודיעיני, שאין מחלוקת כי הוא התברר כמוטעה, והתעלמה מהמלצת כל הגורמים הרלוונטים שהמליצו על שחרורו המוקדם.

5.         ב"כ המשיב 2 מתנגד לשחרורו המוקדם של העותר שכן אופי ונסיבות ביצוע העבירות נשוא המאסר שהוא מרצה מלמדים על מסוכנותו, אליהם מצטרף עברו הפלילי של העותר שריצה בעבר שישה מאסרים, שמשלושה מהם זכה לשחרור מוקדם, וחרף זאת חזר לסורו.

ב"כ המשיב 2 טוען כי אמנם העותר שוהה באגף אסירי עבודה נקי מסמים ויוצא לחופשות סדירות, אך התרשמות גורמי הטיפול היא כי מדובר באסיר רצידיביסט, מכור לסמים, שלא עבר תהליך גמילה מסודר בבית הסוהר, שכן הוא לא נמצא מתאים להתקבל לטיפול בהוסטל של רש"א מאחר ואין לו מודעות לתהליך הטיפול והוא לא גילה מוטיבציה לטיפול.

כמו כן טוען ב"כ המשיב 2 כי אמנם רש"א ממליצה לשחרר את העותר שחרור מוקדם תוך הפנייתו לטיפול במרכז יום על בסיס יומי בלוד, אך מחוות הדעת לא ברור מדוע רש"א שינתה את דעתה באשר לעותר ובמקום המלצתה שיעבור תהליך גמילה בהוסטל, היא מעדיפה שיעבור טיפול גמילה במרכז יום בלוד, מה גם שמחוות דעת רש"א עולה שהעותר זקוק לפיקוח הדוק כדי למנוע ממנו להיגרר לפיתויים בחברה עבריינית.

5.         עיון בכתב האישום המתוקן ובגזר הדין בת.פ. 1324/06 (בימ"ש השלום ברמלה) שבגינו מרצה העותר את עונש המאסר מעלה כי התנהגותו היתה התנהגות חמורה שמלמדת על מסוכנותו לשלומו ולרכושו של הציבור, וכאשר התנהגות זו מצטרפת לעברו הפלילי של העותר, החל מהיותו נער, בגין עבירות רכוש הקשורות לשימוש ברכב ועבירות סמים - מוצדקת החלטת הועדה לפיה שחרורו של העותר עלול לסכן אחרים.

מסקנה זו תקפה במיוחד בהתחשב בכך שהעותר ריצה שישה עונשי מאסר, ממחציתם שוחרר שחרור מוקדם, והוא לא למד את לקחו אלא חזר לסכן את הציבור ולבצע עבירות.

6.         איננו מתעלמים מכך שרש"א ממליצה על שחרורו המוקדם של העותר בכפוף לכך שיהיה במעון יום בלוד ובאיזוק אלקטרוני בביתו, אך נראה לנו כי אין די בכך כדי להפיג את מסוכנותו של העותר, שכן הוא אמנם איננו משתמש עוד בסמים (על פי הבדיקות שנתן בשב"ס), אך הוא לא עבר תהליך גמילה נפשית מסמים במסגרת בית הסוהר ונסיון לשלבו בהוסטל נכשל בשל חוסר מוטיבציה מצדו.

מהדו"ח הסוציאלי שהיה בפני הועדה עולה כי גורמי הטיפול בשב"ס התרשמו שהוא אמנם איננו מהווה סכנה כלפי בת זוגו ולכן ניתן לו לצאת לחופשות, אך בכל הקשור לשימוש בסמים התרשמו גורמי הטיפול שמדובר באסיר רצידיביסט על רקע בעיית סמים ויש לבדוק את התאמתו להוסטל של רש"א, שאליו לא נמצא מתאים, כאמור.

7.         עייננו במיידעים שהיו בפני הועדה עובר למתן החלטתה, וגם אם האמור במידע האחרון לא התאמת, אין בכך כדי לשלול את מסקנת הועדה באשר למסוכנותו של העותר, שכן המיידעים הקודמים מלמדים על התנהגות שלילית בין כותלי בית הסוהר, לרבות בכל הקשור למעורבות בענייני סמים.

8.         לאור כל האמור לעיל, וגם אם יתרת תקופת המאסר שאותה יהיה על העותר לרצות עד לשחרורו המלא איננה ארוכה יחסית, עלול שחרורו המוקדם של העותר לסכן את הציבור, ומשכך מוצדקת החלטת הועדה.

אנו דוחים את העתירה.